הכל התחיל בוויכוח. ויכוח – קוהרנטי ומכבד, יש לומר – בין כמה בלוגרים, בקבוצה של בלוגרים. איך התפתח מזה הפרוייקט הזה? אני כבר לא זוכרת, וכנראה שזה לא משנה. מתישהו במהלך הוויכוח התברר כי לכולנו יש לפחות עצם גיקית אחת בגופנו, והתגלגלנו (נדמה לי) מסדרת מד"ב אחת למשנה, והופ, הגענו למשחקי הכס, והדר העלתה את הרעיון (הגאוני, תודו) של פרוייקט בלוגרים משותף לרגל חזרתה של משחקי הכס לטלוויזיה. הלוגו הנאה הוכן בידיו האמונות של גיל מהבלוג מבשל ואוכל.

 אז קבענו תאריך, דחינו, ודחינו שוב, ולבסוף החלטנו על פרוייקט מתגלגל.

הסנונית הראשונה היתה אפרת מהבלוג מדריך השופיסטית לגלקסיה, שעלתה עם עוגת גבינה ניו-יורקית, מדממת ומגניבה נוסח ווסטרוז.

בלוגרים נוספים (הרשימה מתעדכנת):

טל ממה יש לאכול, עם עוגיות הלימון של סאנסה.

צילמה: נעה קדמי.

ישבתי ושברתי את הראש מה אפשר להכין, שישקף ככל הניתן את רוחה של הסדרה הזו, שהיא שוביניסטית ואלימה ומרושעת ואני לא מצליחה להפסיק לצפות בה. ג'ורג' ר.ר. מרטין, הסופר, יחד עם יוצרי הסדרה מבית HBO, בוראים עולם קשוח ואכזר. עולם שבו את יכולה להשלות את עצמך שאת לא משתתפת במשחק, אבל כל מי שנושם הוא חלק מהמשחק, ואין אפשרות לצאת. אם יש לך הרבה כסף, את יכולה לרקום לך חלום שבו את מוגנת, ושהעולם הוא מקום טוב ומלא באבירים. אבל זה חלום שברירי, שבמוקדם או במאוחר יתנפץ. ואז, כשתחשבי שלא יכול להיות יותר גרוע, תופתעי.

מרטין מחזיק אותנו כוססים את ציפורנינו בעצבנות, יושבים על קצה הכיסא, כי הוא כבר לימד אותנו: אין רחמים, וחוקים נועדו להישבר. כל דמות, אהובה ככל שתהיה, עשויה ללכת לעולמה בכל רגע נתון, סביר להניח שבדרך אכזרית ורוויות דם. כל חוק בלתי כתוב, נועד שיפרו אותו. כל בועה שברירית של אושר ושמחה, דינה להתנפץ.

בסופו של דבר בחרתי בשני מתכונים, הראשון בפוסט הזה, והשני יעלה בהמשך.

ממש רציתי להכין צלעות בקר. אבל מסתבר שקשה להשיג את הנתח הזה במחוזות בהם אני מסתובבת, ולכן הלכתי בסופו של דבר על כרעי עוף.

המחשבה היתה על אוכל שאפשר להחזיק ביד ולקרוע ממנו נתחים בשינים.

אוכל שיאה ללוחמים, נוודים ואנשים פשוטים. האיכר ישחט בשבילו תרנגולת, והלוחם יצוד בשבילו פסיון. קצת רוזמרין מהשיח, לימון מתיק האוכף, משפדים על מקל ומסובבים על המדורה. אני הסתפקתי בתנור.
אל תתנו למשחקי הכס לבלבל אתכם: מדובר במתכון קצר, קליל וזריז. משקיענים ישרו את העוף, ממהרים ישליכוהו מיד לתנור. אני, לרוב, ממהרת. כך או כך הוא יתקבל שחום, עסיסי, רך וניחוחי.

כרעי עוף ברוזמרין ובלימון

6 כרעי עוף, מופרדות לירך ושוק (או שלמות, אם אתן מעדיפות) (אני אוהבת לצלות עם העור, למרות שבסופו של דבר אינני אוכלת אותו. הוא תורם לעסיסיות הבשר)

עלים משלושה ענפי רוזמרין, וגם הענפים

6-10 שיני שום, קלופות ופרוסות

1 לימון, קצת סחוט ופרוס (אם לא משרים, אפשר לטפטף כמה טיפות לימון על כל פיסת עוף)

רבע כוס שמן זית

מלח ופלפל שחור, לפי הטעם

1. מערבבים את הכרעיים בקערה גדולה עם כל החומרים, פרט למלח ולפלפל, ומשהים לכל זמן בין חצי שעה ללילה. אם אין לכם זמן – אפשר פשוט לצלות מיד, זה עדיין יוצא טעים.
2. מניחים את כרעי העוף בתבנית, ויוצקים עליהן את תכולת הקערה.
3. צולים כשעה בתנור שחומם מראש ל-200 מעלות, עד שהעוף שחום יפה.
4. אוכלים בידיים, כמו ברברים בווסטרוז.

צילמה: נעה קדמי.

סיפרתי כבר בעשרה דברים שאתם לא יודעים עליי, שאחד החטיפים החביבים עליי בעולם כולו הוא צ'יפס בטעם מלח וחומץ. איזה מזל שאין אותו בארץ.

עדיין זכורה לי נסיעה אחת ברכבת שעשיתי בסידני, אוסטרליה. היינו בטיול, ועשיתי איזו שליחות למען בן-משפחה, יום לפני שעמדנו לטוס לקצה אחר של אוסטרליה. רענן נשאר עם הילדים, ואני החמצתי את ארוחת הצהריים – הכל היה מאוד לחוץ – וקניתי לי שקית של איזה חצי קילו צ'יפס מלח וחומץ לאכול בדרך. בסופה של הדרך הזו, היו לי כוויות של חומצה על הלשון, אבל זה לא גרם לי להתרחק מהצ'יפס הזה.

צ'יפס בטעם מעושן

אז כמובן שמתישהו החלטתי לנסות להכין לבד. התחלתי עם התנור, כי טיגון עמוק הוא קצת מעיק, אבל זה לא עבד. לפחות לא בשבילי. חצי מהצ'יפסים נשרפו, בעוד שהמחצית השניה עוד היתה סמרטוטית, לחה ובכלל לא מוכנה.  היו כמה שיצאו טוב, אבל באופן יחסי, היה הרבה יותר מתגמל לטגן אותם. הרשת מלאה בפוסטים של אנשים שלא מסכימים איתי, הכינו חטיף צ'יפס אפוי ונראה – לפי המילים והתמונות – שיצא להם ממש טוב. אם אתם ממש לא רוצים לטגן, גגלו ובדקו את הנושא.

אם אתם נשארים איתי בתחום הטיגון, צפויה לכם חוויה פריכה, מלוחה, חמצמצה, פיקנטית, שמנונית ומענגת.

בנוגע לטיגון: אפשר לראות בתמונות שטיגנתי במחבת, בעיקר לצורכי הצילומים. אחרת, מי שיש לה מה שמכונה סיר טיגון, ושבבית בו אני גדלתי נקרא פשוט צ'יפסר, זה הזמן לשלוף אותו מהארון בוא הוא מתחבא ולנגב ממנו את האבק. אחרת, לכו על סיר או מחבת.

הפעולה המיותרת של זריית פפריקה מעושנת טרום הטיגון. לא מרגישים את הטעם, אז אין מה לטרוח.

בעניין השמן, טיגנתי את הצ'יפסים בשמן קוקוס. זה הורגש קלות בטעם אך לא הפריע כלל, לפחות לא בעיני ובעיני יתרת הטועמים (נעה, הבן שלה וכל הילדים שלי. ואני, כמובן). אפשר לטגן בשומן בקר, זה מסריח ברמות קשות אבל טעים ובריא. ואם אתם מטגנים בשמן צמחי רגיל, פשוט אל תגלו לי, מה שאני לא יודעת לא מזיק לי.

מייבשים היטב במגבות נייר

הכנתי שני סוגי צ'יפס: בחומץ ובמלח, ובטעם מעושן. להכנת הצ'יפס בחומץ, יש להשרותו בחומץ לכל זמן בין חצי שעה לחמש-שש שעות, וככל שהזמן ארוך יותר, כך הצ'יפס יהיה חמוץ יותר.  אני השריתי לשעתיים, והוא יצא בהחלט חמצמץ, אבל הייתי עומדת בכפל זמן, נדמה לי. השתמשתי בחומץ טבעי רגיל ופשוט. מי שאוהבת, יכולה להמיר חלק ממנו בחומץ בלסמי.

היטב! צ'יפס רטוב אומר שמן משפריץ.

הצ'יפס המעושן קיבל את טעמו מהתבלין הגאוני המכונה פפריקה מעושנת. התלבטתי אם לתבל בפפיקה לפני או אחרי הטיגון. תיבלתי לפני, וזו היתה טעות, כי הטעם הולך לאיבוד בטיגון. אז תיבלתי שוב אחרי. אני מזמינה אתכם לתבל רק אחרי.

הצ'יפס דורש חיתוך דקיק  – אפשר להשתמש במנדולינה, מעבד מזון או בסכין והרבה סבלנות, העיקר שיהיה דק. אני השתמשתי במנדולינה.

אם אתם מוצאים תפוחי אדמה שכתוב עליהם שהם מיועדים לטיגון – יש להם קליפה אדומה בדרך כלל – לכו על זה. אם לא, שימו מבטחכם בעובדה שמה שחתוך ממש דק ומטוגן בשמן עמוק, כמעט תמיד יהפוך לפריך.

חטיף צ'יפס ביתי בטעם חומץ ומלח – 2-4 מנות (או מנה אחת, במקרה שלי)

2 תפוחי אדמה גדולים

בערך 2 כוסות חומץ, אולי יותר (כדי כיסוי הצ'יפס)

מלח לפי הטעם

שמן לטיגון

1. קולפים את התפודים ופורסים דק מאוד.
2. מניחים בקערה ומכסים בחומץ.
3. משהים במקרר לשעתיים או יותר.
4. מסננים את התפודים, ומייבשים במגבות מטבח או מגבות נייר, לספיחת עודפי חומץ.
5. מחממים שמן לטיגון עמוק בסיר או במחבת.
6. מפזרים על פני השמן את פרוסות התפודים, שלא ידבקו זה לזה – זהירות, כי השמן מתיז.
7. מטגנים עד שמזהיב היטב, ומוציאים בעזרת כף מחוררת אל נייר סופג. ממליחים.
8. חוזרים על הפעולה עד שנגמרות פרוסות הצ'יפס.
9. משתדלים לא לחסל את הכל תוך כדי הטיגון (האמינו לי, זה לא קל).

חטיף צ'יפס בטעם מעושן – 2-4 מנות

2 תפוחי אדמה גדולים

פפריקה מעושנת

מלח

1. קולפים את התפודים ופורסים דק מאוד.
2. מפזרים על פני השמן את פרוסות התפודים, שלא ידבקו זה לזה – זהירות, כי השמן מתיז.
3. מטגנים עד שמזהיב היטב, ומוציאים בעזרת כף מחוררת אל נייר סופג.
4. זורים פפריקה מעושנת ומלח בכמויות נדיבות על פרוסות הצ'יפס מיד אחרי הוצאתן מהמחבת.
5. חוזרים על הפעולה עד שנגמרות פרוסות הצ'יפס.
6. מחביאים מבני בית טורדניים (בבטן!).

צילמה: נעה קדמי.

וגם דפי אורז. וגם, כמובן, לימון. כי המסורת דורשת שאשכח משהו.

יוצא שאני ממשיכה את הקו ההודי מהשבוע שעבר, וטוב שכך, כי אוכל הודי ישמח לבב אנוש. הסמוסות הן הבורקס של המטבח הודי. כיסני בצק ממולאים בכל טוב, אבל עם טוויסט: מטוגן במקום אפוי.

כלומר: קודם כל, יש פה בצק. שזו כבר התחלה משובחת ומשמחת לכל חובב פחמימות. לעתים קרובות תמצאו אותי מעקמת את אפי נוכח בצקים, יען כי נמנעת מגלוטן הנני, וקשה להגיע לרמה של בצק-על-בסיס-חיטה משלל תחליפי הקמח נטולי הגלוטן, אבל לא הפעם. הפעם מצאתי, בדרך עקלקלה, תחליף ראוי וטעים.

דפי/עלי אורז מרובעים.

התחליף לבצק גלוטני כאן הוא דפי אורז (שיש הקוראים לו עלי אורז ויש הקוראים לו דפי אורז, ואני אשתמש כאן בשני המונחים כדי שאף אחד לא ירגיש מופלה). כן-כן, הדפים השקפקפים הללו שמכינים מהם ספרינג רולז. אפשר למצוא אותם בכל חנות שמחזיקה מוצרים של המזרח הרחוק, בחנויות טבע, וגם בלא מעט סופרים רגילים לגמרי. אנחנו שואפים לרכוש את הסוג המלבני, מכיוון שנוח יותר להשתמש בו כדי ליצור בורקסים קטנים, אבל אם מצאתם רק עגולים – זה בסדר, גם כך זה עובד.

אחר-כך, יש פה מלית של ירקות ובשר, שמכינים במחבת וכמובן מתבלים היטב, כדרך ההודים. אם אתם רוצים לוותר על בשר, אפשר בהחלט להמיר אותו בעוד תפוח אדמה, מה שיהפוך את כל העסק לטבעוני למהדרין.

עבודה עם דפי אורז:

דפי האורז עשויים מתערובת של קמח אורז (שהוא בעצם אורז טחון) ומים. אלו הם עלים דקים, קשים ושבירים. כדי לעבוד איתם, טובלים אותם במים לריכוך. אני דואגת לכלי שטוח ורחב, שעלה האורז יכול להיכנס אליו בשלמותו, וממלאת אותו במים.

טובלים עלה אחד לכמה שניות, ומניחים על משטח עבודה (אני מניחה על קשר חיתוך גדול). בשלב הזה הוא עשוי להרגיש לכם עדיין כאילו הוא קשה מדי ולעולם לא יתגלגל ברכות לבורקס. אל תתרגשו. חותכים את העלה לרצועות. אני חתכתי לשלוש רצועות.

מניחים כפית של מלית בקצה הרצועה הקרוב אלינו, ומקפלים את הקצה על המלית בצורת משולש.

את המשולש שנוצר, מקפלים כולו שוב למשולש, וממשיכים ככה עד שנגמרת הרצועה.

אם נשארת חתיכה של בצק, פשוט מקפלים אותה איך שיוצא. אם חלק מהמלית נמלט החוצה, מחזירים אותו לבצק וממשיכים לקפל בלי להתרגש.

כדי שהסמוסות לא ידבקו לצלחת שעליה הם מונחים, אני לוקחת שתי מגבות נייר, מרטיבה וסוחטת, ואז פורשת על הצלחת. המצע הלח מונע הידבקות.

טיגון:

אחרי שיצרנו כיסון חמוד של בצק ממולא בבשר וירקות, אנחנו מחממים שמן לטיגון עמוק או חצי-עמוק (בטיגון עמוק, השמן מכסה את כל הסמוסה. בחצי-עמוק, הופכים אותה באמצע), ומטגנים את כל העסק. אני השתמשתי בשמן קוקוס, כי הוא יחסית עמיד בטיגון, אתם מוזמנים להשתמש באיזה שמן שחשקה נפשכם.

אני בחרתי לטגן בסיר די קטן, עקב מצוקת שמן. אפשר כמובן לטגן במחבת או בסיר רחב יותר.

אני ממליצה מאוד לזרוק שליכטה של יוגורט, מתובל או לא, על התענוג החם-מתפצח הזה, הפריך ולוהט מבחוץ ורך וטעים מבפנים, ואל תאשימו אותי אם תפרצו בריקוד הודי מרוב שמחה ותתחילו להציץ על אהוביכם מאחורי עצים.

מיני-סמוסות מבצק אורז

2 תפו"א בינוניים, חתוכים לקוביות קטנות (400 ג' בערך)

1 בצל, קצוץ (150 ג' )

300 ג' בשר בקר טחון (או עוד תפו"א)

2 ס"מ שורש ג'ינג'ר, קצוץ

2 ס"מ שורש כורכום

2 שיני שום, קצוצות

1 פלפל חריף, קצוץ

2 כפיות כמון טחון

2 כפיות כוסברה טחונה

2 כפיות גאראם מסאלה

1 כוס אפונה קפואה, מופשרת

1 כף מיץ לימון (או פחות)

מלח ופלפל

1 חבילה דפי אורז

שמן לטיגון חצי-עמוק או עמוק

1. מחממים מעט שמן במחבת (אני השתמשתי בשמן קוקוס), ומטגנים בו את הבצל והתפודים, עד שהם מתרככים.

2. מוספים את הבשר, ומטגנים עד שהוא מאפיר.

3. מוסיפים את השום, שורש הג'ינג'ר, הפלפל החריף והאפונה, ומגררים פנימה את שורש הכורכום. מערבבים ומטגנים עוד שתי דקות.

4. מוסיפים את התבלינים היבשים, מערבבים ומטגנים עוד שתי דקות. אם אתם חוששים שיהיה מתובל מדי, התחילו בחצי מכמות התבלינים והוסיפו לאט לאט עד שיגיע לטעם הרצוי. זכרו שבצק עוף את המלית והיא צריכה להיות מתובלת למדי.

5. מוסיפים מיץ לימון ומלח, מערבבים וטועמים. מניחים למלית להתקרר מעט.

6. טובלים דף אורז במים למסר שניות. מנערים, ומניחים על מבטח עבודה.

7. חותכים את דף האורז לשלוש רצועות.

8. מניחים כפית מלית בקצה הקרוב אלינו של כל רצועה, מקפלים למשולש, ומקפלים שוב ושוב עד שהרצועה הופכת לכיסון משולש (בורקס, נו).

9. מניחים על צלחת מכוסה בשתי מגבות נייר שהורטבו ונסחטו, וממשיכים כך עד שנגמרת המלית, או עד שנגמרים דפי האורז, או עד שנמאס לנו.

10. מחממים שמן לטיגון עמוק או חצי עמוק. בטיגון חצי עמוק, משתמשים בפחות שמן, אבל צריך להפוך את הסמוסות כעבור מספר דקות, כשהן מזהיבות מצד אחד, ותוך כדי גם להיזהר שהן לא תידבקנה לתחתית הסיר.

11. מניחים את הסמוסות בשמן, ומטגנים עד הזהבה עמוקה, בערך 5 דקות. מניחים לניקוז השמן על נייר סופג.

12. מגישים חם, עם יוגורט.