ליאת ורדי-בר מבלינג-בלינג הזמינה אותנו להתארח בבלוג שלה (איזה כיף לנו!).
חשבתי על משהו קליל, מהיר, מתוק ומזין, ויצא לארה-בר: חטיף אנרגיה רך על בסיס תמרים. זו ארוחת העשר של בכורי בבית הספר כבר חודש. יש המון אפשרויות משחק על הבסיס של תמרים + אגוז כלשהו, ובפוסט תוכלו למצוא שתיים מהן.
צילמה, כמו תמיד, נעה קדמי.
לארה בר: חטיף אנרגיה רך מתמרים
ותודה לליאת שאירחה אותנו!
התעלתה על עצמה בתצלומים יפהפיים: נעה קדמי
כל עונה של השנה היא עונה טובה לסלט מבחינתי, אבל אין ספק שבקיץ מפלס הסלטים עולה. גם כי חם ואין כוח לטרוח יותר מדי במטבח, גם כי חם ואין חשק ממש לאכול אוכל מבושל, גם כי חם וסלט מצנן את הגוף, וגם, ובכן, כי חם. האם כבר ציינתי את זה? ואני דווקא פחות סובלת מהחום יחסית לרוב האנשים.
שמתי לב שיש לי כמה חוקים בלתי-כתובים כשאני מכינה סלט. לא תמיד אני מיישמת את כולם, אבל לרוב אני מיישמת את רובם. כמעט תמיד יהיה שם פרי. כמעט תמיד יהיו שם אגוזים או גרעינים, קלויים קלות על מחבת יבשה. לעתים קרובות תהיה שם גבינה. אני משתדלת גם שיהיה צבעוני. כאן לא הצלחתי בהקשר הצבעוני. קיוויתי להשתמש בענבים אדומים, אבל לא היו לי. עדיין יצא סלט יפה ומעורר תאבון במראהו.
השתמשתי במאש מושרה ומונבט. מאש ועדשים ידידותיים מאוד להנבטה, ולעתים קרובות מתחילים להוציא מבט כבר בהשריה, בייחוד בקיץ. המאש בושל קלות, כך שיתרכך אבל עדיין יהיה נגיס. אפשר בהחלט להשתמש במאש שלא הונבט, ואפילו שלא הושרה. ההשריה וההנבטה מקלות מאוד על עיכול הקטניות ומסייעות לנו להיפטר מהחומצה הפיטית (שלא טובה לנו, כי היא מונעת או מעכבת ספיגה של חומרים כמו סידן וברזל).
סלט מאש וכרובית עם ענבים ירוקים, גבינת עזים וזרעי חמניה
1.5 כוסות מאש מבושל (שזה בערך 3/4 כוס מאש לא מבושל ולא מונבט, ובערך כוס ורבע מאש מונבט לפני בישול)
חצי ראש כרובית בינונית, מפורק לפרחים
2 כפות שמן זית
מעט מלח גס
1 כוס ענבים, חצויים
חצי כוס זרעי חמניה, קלויים קלות על מחבת יבשה
חצי גליל גבינת פרומעז, חתוך לקוביות
1 צרור פטרוזיליה, קצוץ
שמן זית ומיץ לימון טרי – בנדיבות
מלח גס ופלפל טחון טרי – לפי הטעם
צילמה במצלמתה החדשה וההורסת: נעה קדמי.
הרומן שלי עם תרד התחיל מאוחר. ממש מאוחר. אף פעם לא הייתי משונאות התרד, אך מעולם לא רדפתי אותו. הוא לא עלה על שולחננו כשהייתי ילדה, בטח שלא דרך קבע, ופגשתי אותו בעיקר בתכניות של פופאי, ולפעמים בתוך בורקס. מתישהו, כמבוגרת, הזדמן לי לטעום ממנו פה ושם, בעיקר במטבח ההודי, ולהבין שאני מחבבת את הירוק-ירוק הזה, אך לא יותר.
ואז, לפני יותר משנה, בישלתי אצל לקוחה חובבת תרד מושבעת, שהביאה לי בכל שבוע קופסא גדולה של תרד אורגני, ממנו רצתה שאכין לה מיני תבשילים. כאן כבר התאהבתי. קודם כל: הוא מלוח! לעלי התרד, בדומה לסלרי או בוטנים, יש בת-טעם מלוחה ונעימה, שמאוד נדירה בירקות (לפחות באלה שאני מכירה.רוב הירקות שאני מכירה, כשהם אינם מומלחים, יש להם נטיה למתקתקות). הוא טעים גם טרי וגם מבושל, גם בתנור וגם במחבת, גם בפשטידה וגם בסלט. בקיצור, כיף.
לביבות, לעומת זאת, תמיד אהבתי, ומעולם לא שמרתי אותן לחנוכה. הלביבות האלה הן טעימות ופריכות. אני טיגנתי אותן בגי שהכנתי בעצמי. גי (או גהי), המכונה גם סמנה (אצל התימנים), היא חמאה מזוקקת. הזיקוק שלה הופך אותה קודם כל, לקלה יותר לעיכול גם למי שמתקשה לעכל מוצרי חלב, וכן לעמידה בהרבה בטמפרטורה גבוהה. הגי לא מתחמצנת בטיגון כי אין בה (או יש בה מעט) מוצקי חלב. עם זאת, פעמים רבות אפיתי את הלביבות הללו, והן נפלאות גם כך (באפיה, מרחו כל לביבה בשמן זית לפני הכנסתן לתנור, ואפו בחום של 180 מעלות).
השתמשתי בקופסא גדולה של תרד שנרכשה בשוק. בשוק, התרד מגיע מחובר לענפים, ודורש עבודת פירוק ותלישה, שמביאה לבלאי של כמעט 50%. היה לי ברוטו של 750 גרם עלי תרד, שהגיע לנטו של 400 גרם. מנסיוני, הקופסאות שנמכרות ברשתות השיווק מגיעות כבר ללא ענפים וגבעולים, וכתוב עליהן משקלן. כך או כך, אם יש לכם 100 גרם יותר או פחות לא הייתי מתרגשת.
בלביבות הללו אין ביצים. לעומת זאת, יש בהן יוגורט וגבינת קשקבל. אפשר בקלות להמיר את גבינת הקשקבל בגבינה אחרת, או פשוט להשמיט אותה. מי שרוצה לטבען את המתכון, יכול לשים עוד כף או שתיים של טחינה במקום היוגורט.
לביבות תרד וקשקבל
400 ג' תרד, קצוץ גס
1 בצל, קצוץ
1 גביע יוגורט
3 כפות טחינה
50 ג' קשקבל, מגוררת
2-3 כפות שיבולת שועל (או פירורי לחם)
מלח ופלפל
שמן זית או גי, לטיגון או מריחה
3. מעבירים את התרד לקערה (אם הוא מגיר נוזלים אפשר לסחוט אותו קצת), מוסיפים את יתרת החומרים, ומערבבים לתערובת אחידה. אם יש צורך, מוסיפים מעט טחינה, יוגורט או שיבולת שועל. לא מתרגשים אם התערובת קצת רכה.
4. מחממים גי או שמן זית במחבת, לטיגון חצי-עמוק, יוצרים לביבות, ומטגנים עד הזהבה משני הצדדים. מוציאים למגבת נייר, לספיגת עודפי השומן. מגישים עם יוגורט, ומתענגים.
לאפיית הלביבות: מניחים אותן על נייר אפייה ששומן בשמן זית, מושחים כל לביבה בשמן זית, ואופים עד שמזהיב משני הצדדים, בערך חצי שעה. אפשר להפוך אותן פעם אחת באמצע.
צילמה: נעה קדמי המהממת (חוץ מאוכל, היא מצלמת משפחות ואירועים קטנים. אם תבקשו יפה, היא תבוא לצלם אתכם, בביתכם).
אני זוכרת שכשהבנים שלי הלכו לגן, הגננות ביקשו מההורים להימנע מלשלוח חטיפים עם הילדים. ההורים מצאו דרך יצירתית לעקוף את ההוראה הזו, אולי בכלל מבלי לדעת שהם עוקפים אותה: חטיף אנרגיה.
להלן רשימת מרכיבים של חטיף אנרגיה של Nature Valley שדליתי מהרשת (לא מצאתי רשימת מרכיבים של חטיף אנרג'י של שטראוס, או חטיפי שוגי, שאמנם לא מעזים להתקרא חטיפי אנרגיה, אבל ראיתי שרוב ההורים מתייחסים אליהם ככאלה). המרכיב השני הוא סוכר. המרכיב השלישי הוא שמן קנולה. המרכיבים השישי, השביעי והשמיני, הם צורות שונות של סוכר (דבש, סירופ סוכר חום, סירופ תירס עתיר פרוקטוז). אם נחבר את הסוכר הלבן עם יתר צורות הסוכר בחטיף הזה, הוא יהיה הראשון ברשימת המרכיבים (היצרן מחויב לפרסם את המרכיבים לפי כמותם במוצר, בסדר יורד).
אז תקשיבו, אם עד היום לא ידעתם, הגיע הזמן שתדעו: זה לא באמת חטיף אנרגיה. זה ממתק, ולא מהזן האיכותי. ואם אתם אוכלים אותו במקום שוקולד ומרגישים שאתם עושים משהו בריא, עזבו שטויות ולכו על השוקולד. יותר טעים ויותר בריא (בהנחה שמדובר בשוקולד משובח).
ואם דווקא בא לכם חטיף אנרגיה, הנה מתכון לאחד שבאמת נותן אנרגיה. הוא עשוי על טהרת האגוזים והשקדים, בתוספת שמן קוקוס ושוקולד 100%. הילדים שלי אכלו אותו ממש בשמחה לארוחת הבוקר. הכנתי אותו פעם אחת בלי שוקולד, פעם אחת בציפוי שוקולד, ופעם אחת עם השוקולד בפנים. בשלושת המקרים הוא היה טעים מאוד. בגרסאות השוקולדיות שלו, הוא הרגיש לי יותר כמו קינוח, ולא כמו ארוחת בוקר. לילדים שלי, שהיו אוכלים עוגת שוקולד בכל בוקר בשמחה לארוחת הבוקר אם הייתי מכינה להם, לא היתה בעיה כזו.
כרגיל, המתכון ורסטילי למדי. קודם כל, אל תיבהלו מהשוקולד 100%. אפשר להחליף אותו בשוקולד 70% או בסתם שוקולד מריר, ואז יכול להיות שבכלל לא תצטרכו דבש. די בטוח, למעשה. אפשר גם להמיר אותו בקקאו, אבל זה חייב להיות קקאו איכותי, לא משהו פושטי מהסופר, כי אני חוששת שזה יקלקל את הטעם.
שמן קוקוס אפשר למצוא בכל חנות טבע, וגם בלא מעט סופרים, לפחות בתל אביב. הוא גם טעים וגם ממש ממש בריא. אם אין לכם, אפשר להשתמש בחמאה מומסת.
אם תכינו את הגרסה הלא שוקולדית של החטיף, הוא חייב להישמר במקרר – אחרת יתפרק. גם שמן קוקוס וגם חמאה רכים מכדי להחזיק אותו פריך ויציב מחוצה לו. אני חושבת ששימוש בשוקולד יאפשר שמירה שלו מחוץ למקרר – אני לא בטוחה, כי לא הספקנו לבדוק. הם חוסלו במהירות האור.
גם השקדים, האגוזים וחמאת השקדים יכולים להיות מוחלפים בכל אגוז ו/או חמאת אגוז לבחירתכם. אני מאוד אהבתי את השילוב של שקדים ופקאנים.
חטיפי אנרגיה אמיתיים, קראנצ'יים ושוקולדיים (מבוסס על המתכון הזה)
1/2 כוס אגוזי פקאן
1/2 כוס שקדים (השתמשתי בשקדים פרוסים)
1/4 כוס קמח שקדים (פשוט שקדים טחונים)
1/4 כוס קוקוס טחון
1/4 כוס חמאת שקדים
1/4 כוס שמן קוקוס
4 כפות (40 גרם) שוקולד 100%, או 70%, מומס (או קקאו משובח)
2-4 כפות דבש (לפי הטעם, ושימו לב, אם אתם משתמשים בשוקולד ממותק, לדעתי זה מיותר)
1 כפית תמצית וניל
1. מניחים בקערה של מעבד המזון את האגוזים והשקדים, ומקצצים מעט בכמה פולסים.
2. מחממים מחבת יבשה על להבת הגז, וקולים בה את האגוזים והשקדים: מניחים אותם במחבת, ומערבבים מדי פעם. אחרי דקה מוסיפים את הקוקוס, וממשיכים לערבב, עד שהכל מזהיב מעט.
3. מעבירים לקערה. מוסיפים את כל שאר המרכיבים, ומערבבים היטב.
4. מרפדים תבנית בגודל 10X20 ס"מ בנייר אפייה משומן קלות בשמן קוקוס.
5. מעבירים את התערובת לתבנית, מיישרים, מכסים היטב ומעבירים למקפיא לחצי שעה לפחות.
6. אופציה לציפוי שוקולד:
במקום להכניס את ה-4 כפות שוקולד לתערובת, מערבבים עם כף דבש ושתי כפות חמאת שקדים, ומורחים על החטיפים, אחרי שהיו במקפיא חצי שעה לפחות. מחזירים להקפאה של חצי שעה נוספת להתייצבות של הציפוי.
אופציה לציפוי שוקולד לבן/חטיף שוקולד לבן: ממירים את השוקולד בחמאת קקאו (אפשר לקנות חמאת קקאו בחנויות לחובבי בישול).
7. מוציאים מהמקפיא, וחותכים לחטיפים (אני חתכתי לשישה) או לקוביות.
8. מאחסנים במקרר. מטיילים אליו כל רגע עד שהכל נגמר, וזה לא באמת משנה לאיזו צורה חתכתם את תכולת התבנית, היא תיגמר מהר.
צילמה: נעה קדמי.
אני אוהבת כרובית. במרק או בסלט, בתנור או על הכיריים, מסתתרת בלביבה או מחופשת לאורז – אני פשוט אוהבת כרובית, כפי שניתן ודאי להבחין מהפוסטים בבלוג שלי.
במסעדות מזרחיות, שבהן פותחים שולחן עמוס במאזטים, מגישים שני סלטים שאני ממש אוהבת, על בסיס כרובית מטוגנת. אחד מהם, הוא של כרובית מטוגנת בטחינה, והשני, כרובית מטוגנת בשפע לימון, ולפעמים גם פטרוזיליה.
השילוב של פטרוזיליה, שום, לימון וקצת חריף מענג את הלשון כל השנה, אבל אני מוצאת שהוא נעים במיוחד בקיץ. כרובית מטוגנת בשמן עמוק, כדרכם של דברים המטוגנים בשמן עמוק, יכולה להיות מאוד כבדה ולא נעימה, שלא לדבר על כמה שהטיגון בשמן מזוכך מזיק לבריאות, ולכן הלכתי על כרובית צלויה בתנור. אני מוצאת שהתוצאה זהה בטעמה ואף מתעלה על המקור המטוגן, כי היא לא משאירה טעם לוואי כבד של טיגון עמוק, ומצליחה לצאת מהתנור שחומה, שמנונית במידה, ופריכה בקצוות.
הפלפל החריף נותן נשיכה עוקצנית עדינה, אך אם אינכם מחבבים טעמים חריפים, ניתן לוותר עליו מבלי לפגום בטעמה של המנה.
נעה הציעה, בחוכמתה, להוסיף לסלט גם נענע קצוצה, מה ששדרג אותה אף יותר והגביר את האפקט המצנן שלה, ואין להמעיט בחשיבותו של אפקט מצנן בחודש יוני בתל אביב.
סלט כרובית צלויה ולימונית
1 ראש כרובית גדול, מפורק לפרחים
3 כפות שמן זית
מעט מלח גס
1 צרור פטרוזיליה, קצוץ
10-20 עלי נענע, קצוצים
2 שיני שום, כתושות
חצי עד רבע פלפל חריף, קצוץ
מיץ מלימון אחד עסיסי
שמן זית
מלח ופלפל
גיוון: אפשר, כמובן, כמנהג המסעדות, להשתמש בלימון, בשום ובפטרוזיליה כדי להכין טחינה לימונית וירקרקה, ולהטביע בה את פרחי הכרובית. שתי האפשרויות מהנות מאוד.
צילמה: נעה קדמי.
זוכרים את ה – quest שלי למציאת ארוחת בוקר לילדים, שתהיה מקובלת גם עליהם וגם עליי? ושייקח זמן סביר להכין אותה? אז הנה עוד תחנה בדרך הזו. עוד מנה שהם נהנים ממנה לפרקים, גם אם אינם מוכנים להיפרד לנצח מדגנים בחלב למענה.
כשהייתי ילדה, ואחר כך נערה, ממש אהבתי את כל מעדני החלב, בהתחלה הפשוטים (כי זה מה שהיה – פרילי ופריגורט, זוכרים?), ואחר כך המתוחכמים. מתישהו זה עבר לי. היום אין לנו בבית מעדני חלב בכלל, מה שכמובן הופך את כל הדברים הללו למשאת נפש עבור שלושת הילדים שלי.
מדי פעם, כשמתחשק לי משהו מתוק, אני מערבבת יוגורט עם קצת דבש או פירות, או עם ריבה ללא סוכר, מה שמכונה " מעדן פירות" – כל הסן-דלפורים למיניהם.
מכיוון שחיבור בין יוגורט לריבה הוא מעשה פשוט וזריז, קל מאוד להגיש את זה לארוחת בוקר, והאמת שזה כמעט לא מתכון, רק מערבבים דברים.
יש שתי תחנות בדרך לערבוב: חצי שעה של ניקוז היוגורט, תביא אותו לגבהים חדשים של טעם, וערבוב עם קצת וניל ודבש, להקהות את העוקץ החמצמץ שלו ולהפוך אותו לדומה יותר ליוגורטים המתקתקים המסחריים.
אני משתמשת ביוגורט של תנובה, 7% שומן, שמגיע בכדים של ליטר וחצי ויש לו פקק ירוק. גם הכד בעל המכסה האדום שבו 4.5% שומן יצלח, או היוגורט של תנובה שיש לו ציור של פרחים על הגביע. גם היוגורטים של מחלבת השומרון ואלה שמתקראים "יוגורט יווני" יעבדו מצוין. אני לא אוהבת את היוגורטים שקוראים להם "ביו" ויש להם 3% שומן ומטה ומרקם נוזלי, ולא בטוחה שניתן לנקז אותם (לא ניסיתי).
מבחינת הריבה – אתם מוזמנים להשתמש בכל ריבה ללא סוכר שאתם אוהבים, או בריבה עם סוכר, או בריבה שהכנתם לבד. אם אתם אוכלים את זה מיד, גם פירות חתוכים יעבדו מצוין (אם כי סביר להניח שזה יהיה פחות מתוק, הריבות הללו מאוד מתוקות). אני שמתי 2 כפיות ריבה בכל כלי, כי הילדים שלי אוהבים את המתיקות. נעה גרסה שכפית וחצי היו מספיקות לה.
להגשה, השתמשתי בשלוש צנצנות קטנות של חרדל אנגלי, בנפח של 150 מ"ל. אתם מוזמנים להשתמש בכל כלי שיש לכם, למשל כוסות זכוכית קטנות לקפה טורקי. אני ממליצה לא לוורת על ההגשה הנאה בכוס זכוכית לטובת כוס חד פעמית מפלסטיק, למשל, כי אנחנו אוכלים גם עם העיניים.
גביעי יוגורט ופרי (לשלושה כלים בנפח של 150 מ"ל)
3 גביעי יוגורט (או 600 ג', אם אתם קונים כד)
1 כף גדושה דבש
1 כפית תמצית וניל
6 כפיות ריבה ללא סוכר, כמו סן-דלפור
צילום, סטיילינג ומצב-רוח טוב: נעה קדמי.
שלום, קוראים לי דניאלה, והילדים שלי אוכלים דגנים בבוקר. לפחות חלקם. עם חלב. הנסיון שלי למצוא לזה תחליף שיניח את דעתם, טרם הגיע לקיצו. הם ישמחו להחליף את הדגנים בפנקייקס, עוגת שוקולד או קרואסון, כמובן. אני מחפשת ארוחת בוקר שתענה על דרישות הטעם שלהם, ועל הדרישות הבריאותיות שלי. ושאפשר יהיה להכין אותה בבוקר בזמן סביר. טרם נמצאה פשרה כזו שהחזיקה לאורך זמן.
גרנולה היתה מועמד מצוין שהחזיק לזמן קצר, עד שעבר להם. אני לא מבינה למה, כי בעיני גרנולה ביתית עולה עשרות מונים על צ'יריוס עם חלב. טוב, בעיני רוב המאכלים בעולם עולים עשרות מונים על צ'יריוס עם חלב, אז כנראה שזו לא חוכמה.
בכל מקרה, אשתף אתכם במסע שלי למציאת ארוחת בוקר שתהלום את הצרכים של כולנו.
קצת התלבטתי בקשר למתכון הזה. יש המון מתכונים ברשת לגרנולה ביתית, ואני מניחה שרובם טובים, כי גרנולה ביתית היא קלה להכנה.
מצד שני, ובניגוד למה שהייתי מצפה, למרות שלא מעט אנשים אוכלים גרנולה, רובם לא מכינים אותה. ולכן החלטתי שיש מקום למתכון הזה, שיהווה קריאה לכל חובבי הגרנולה באשר הם, להכין אותה לבד.
פוחדים מעבודה קשה? העבודה היא לערבב את כל המרכיבים ולוודא שהם לא יישרפו בתנור. לא כזה מסובך. במיוחד אם משתמשים בטיימר. והטעם? הו, הטעם. גרנולה טרייה היא כל כך הרבה יותר עשירה בטעמה מזו הקנויה. ואנחנו יודעים בדיוק מה הכנסנו לשם: הכל מרכיבים איכותיים ומשובחים.
אני אוהבת את הגרנולה שלי עשירה יחסית: על חצי קילו שיבולת שועל, אני מוסיפה חצי קילו תערובת של אגוזים, זרעים ופירות יבשים. אתם מוזמנים לשחק עם הכמויות איך שמתחשק לכם.
כמרכיב שומני, השתמשתי בחמאה. אפשר בהחלט להשתמש גם בשמן בעל טעם נייטרלי – אבל קחו בחשבון שזה ממש לא בריא. מי שרוצה להימנע מחמאה מטעמי מוסר או בריאות, אני ממליצה לו לנסות לשים את ידיו על שמן זית כתית שעשוי מזיתי לצ'ינו, שטעמו עדין ונייטרלי.
להמתקה, השתמשתי בלא הרבה דבש. אפשר להמיר אותו באגאבה, סירופ מייפל או סתם סוכר. המתיקות היא עדינה ואני מעדיפה לשלוט בה, ולהוסיף דבש ליוגורט אם ארצה, מאשר לקבל גרנולה מתוקה כמו סוכריה.
תערובת האגוזים והפירות היבשים המוצעת היא בגדר המלצה בלבד, ואתם מוזמנים לשנותה בהתאם לטעמכם ולמה שיש במזווה שלכם.
גרנולה ביתית
500 ג' שיבולת שועל (לא עדינה ולא מהירת הכנה)
100 ג' זרעי חמניה
100 ג' זרעי דלעת
100 ג' שבבי שקדים
100 ג' קוקוס טחון
100 ג' צימוקים
100 מ"ל דבש (5 כפות)
100 ג' חמאה, מומסת
2 כפיות שטוחות קינמון
1 כף תמצית וניל
מערבבים בקערה את כל החומרים היבשים, פרט לצימוקים. אם בחרתם בפירות יבשים נוספים – הם לא נכנסים לתנור! מוסיפים אותם בסוף.
יוצקים מעל את הדבש, הווניל והחמאה המומסת, ומערבבים, בכף או בידיים, עד שהכל קצת רטוב מהדבש ומהחמאה.
מעבירים לתבנית מרופדת בנייר אפייה, בשכבה לא עבה. אני משתמשת בשתי תבניות של התנור. אופים 20-30 דקות בתנור שחומם מראש לחום בינוני, ומוציאים פעם אחת כדי לערבב – יש לתערובת נטייה להשחים בקצוות.
כעבור 20 דקות או כשהגרנולה זהובה ומוכנה, מוציאים מהתנור ומצננים. מערבבים פנימה את הצימוקים. מאחסנים בקופסה אטומה. לדעתי זה יכול להחזיק חודש בקלות, לא חושבת שיצא לנו לבדוק את זה אי פעם.
אחזה במצלמה: נעה קדמי.
במשך שנים, עשיתי עם בטטות רק דבר אחד: פרוסות או קוביות, שמן זית או חמאה, ולתנור. כל דבר אחר היה נראה לי חילול הקודש. כי אם הבטטה יוצאת מהתנור כל כך טעימה, כל כך רכה ועשירה ומורכבת-טעמים, מזה שסך הכל סכים אותה בשומן ומשליכים, לתנור, למה לקלקל?
זה היה בתחילת שנות העשרים שלי. מאז כבר השתחררתי ולמדתי לשלב בטטה בשלל תבשילים, החל מרוטב לפסטה, דרך קארי, גראטן, מרק ואנטיפסטי.
המתכון של בטטה על מלח, לקוח מספר הבישול של חיים כהן. יש לי את הספר כבר שנים, ואין לי מושג איך לא הבחנתי בו עד לאחרונה, איך דפדפתי אותו כלאחר יד והוא היה ממש שקוף בשבילי. כמובן, שלא חיים כהן המציא את המתכון, זה מתכון קלאסי, ועדיין, זה כבר המתכון השני לפחות של כהן שגורם לי להתעלף (הראשון הוא המתכון הגאוני והפשוט שלו לביצה מקושקשת, שללא ספק שינה את חיי).
האפייה על מלח, מסביר כהן, סופחת את נוזלי הבטטה, והתוצאה היא מתיקות מרוכזת כמעט מוגזמת, בני-טעם אגוזיים, ובאופן כללי, חגיגה.
אחרי שהבטטה מוכנה, אפשר לטפטף עליה טחינה גולמית, או להניח עליה קובית חמאה ולתת לחום הבטטה להמיס אותה. ואז כדאי לקחת כפית, לחפור בבשר הכתום והרך, ולהתעלף.
בטטה אפויה על מלח
בטטה או שתיים לכל סועד
מלח גס
אופציה: טחינה גולמית או חמאה
מפזרים מלח גס על תבנית, ומניחים מעל את הבטטות. דואגים שתהיה שכבה נאה של מלח מתחת לכל בטטה. חיים כהן מדבר נדמה לי על 250 גרם מלח לאיזה ארבע בטטות. אני לא השתכנעתי, וריפדתי את התבנית כולה בשכבה של סנטימטר-שניים מלח, זה יצא קרוב לקילו.
אופים בחום בינוני כשעה. הבטטות מצטמקות מעט, והן רכות מאוד למגע.
חוצים את הבטטות, ומטפטפים טחינה גולמית או מניחים קובית חמאה, או מוותרים על כל זה, ופשוט נועצים כפית וטורפים.
צילמה: נעה קדמי.
הפוסט הזה הוא השלישי והאחרון בטרילוגיית העדשים שנוצרה כאן, לפחות לעת-עתה.
הפעם לקחתי את העדשים לסיבוב באחד המחוזות החביבים עליי: סלט. מדובר בסלט פשוט ובו ארבעה מרכיבים (אם לא סופרים את הרוטב והתיבול), שעושה שימוש באחד מכוכבי החורף, הברוקולי, ומעבר להיותו טעים, השילוב בין הברוקולי הירוק, העדשים השחורות וגבינת העיזים הלבנה, עושה אותו גם יפה וצבעוני.
הערה בקשר לגבינה: רציתי להשתמש בסנט מור צעירה, לא בשלה, נראה היה לי שזה הטעם שחיפשתי פה. בסוף רכשתי סנט מור בשלה למדי. הסלט יצא מצוין, ועדיין, הייתי מעדיפה גבינה בעלת טעם מעט עדין יותר.
סלט עדשים שחורות וברוקולי
1 כוס עדשים שחורות, רצוי מושרות ללילה
1 קלח ברוקולי, בערך 500 ג', מפורק לפרחים
2-3 כפות שמן זית
מעט מלח גס
100 ג' שקדים פרוסים או שבבי שקדים
150 ג' גבינת עיזים לא חזקה מדי (פטה עתירת שומן נניח, או סנט מור צעירה), פרוסה או חתוכה לקוביות
לרוטב: שמן זית, מיץ לימון, מעט מלח
מבשלים את העדשים במים עד שהן מתרככות. מסננים ומצננים (העדשים יכולות להיות חמימות, אך לא לוהטות).
מחממים תנור לחום בינוני. מניחים את פרחי הברוקולי בקערה, יוצקים עליהם 2 כפות שמן זית וזורים מעט מלח גס, ומערבבים בידיים עד שהם מצופים בשמן.
מפזרים את הפרחים על תבנית מרופדת בנייר אפיה, וצולים בתנור עד שהפרחים מתרככים, בערך חצי שעה (אפשר גם לבשל את הברוקולי. הטעם פחות עמוק, אבל הצבע יותר מרשים).
מחממים מחבת, וקולים עליה את פרוסות השקדים, עד שהן משחימות מעט, תוך ערבוב (זהירות, שלא ישרפו).
מערבבים בקערת הגשה את כל חומרי הסלט. מתבלים בשמן זית, מיץ לימון ומעט מלח גס.
אפתח ואומר שלקראת הפוסט הזה גאה בי פרץ של גאונות, ופניתי לשכנתי, הצלמת הנהדרת נעה קדמי, כדי שתצלם את התמונות. והיא נעתרה!
וכך, היום לא תיאלצו לעקם את אפכם נוכח כישורי הצילום הירודים שלי, אלא לקרוא קריאות התפעלות נוכח כישורי הצילום המופלאים שלה.
ולענייננו: עדשים. אני ממש אוהבת עדשים. לכל צבע, יש את דקות הטעם שלו. הכתומות מתפרקות בבישול. הצהובות מתפרקות, אבל קצת פחות, ויש להן מתקתקות אגוזית כלשהי. הירוקות קצת משעממות, ועדיין טעימות. החומות פשוטות וטעימות. השחורות טעימות ויפהפיות, ומקשטות כל מנה בצבען השחור והעז.
אני הכנתי את המרק הזה עם עדשים חומות, אבל אני חושבת שעדשים מכל צבע, ואפילו קטניות אחרות כמו שעועית או חומוס, יעבדו פה מצוין (אבל שעועית וחומוס זקוקים ליותר זמן בישול). עדשים כתומות או צהובות, תתפוררנה בחלקן אל תוך המרק והוא יהיה סמיך יותר.
בשילוב מנצח של עצלות ורצון להכניס ירקות לפי ילדי במרמה, השלכתי את הירקות בחתיכות גדולות למכל מעבד המזון עם להב הפלדה, וקצצתי בפולסים לפירורים גסים. אפשרות נוספת, היא לגרר אותם במגררת (של מעבד המזון, כמובן, לא ביד, השתגעתם?). היתרונות של זה: לא צריך לטגן את הבצל בנפרד, הכל מוכן יותר מהר, המרק מקבל מרקם מגניב – מצד אחד הוא עשיר במרקמו, ומצד שני, הוא לא קרמי (הילדים שלי מעדיפים מרקים לא-קרמיים).
טיפול בעדשים: מאז שקראתי על החשיבות של השרית קטניות, אני משתדלת מאוד להשרות אותן לפחות ללילה, במים עם מעט חומץ. אני שוטפת אותן במים זורמים לפני תחילת הבישול. אם יש לי זמן, אני משרה יותר, ואם יש לי עוד זמן, אני נותנת לעדשים לעמוד מכוסות לילה קצת לחות, לעתים קרובות הן מתחילות לנבוט ככה . לפעמים, כמבון, אני רוצה מרק עדשים עכשיו, ופשוט מכינה אותו.
מרק עדשים חומות וירקות
300 ג' עדשים חומות
2 בצלים
2 גזרים
2 קולורבי
חצי צרור כוסברה
1 כפית כמון
חצי כפית כורכום
1-2 כפיות חוויאג' למרק
1 כפית קארי מסאלה (נותן חריפות מסוימת, אם אתם נרתעים ממנה, כדאי להימנע. אפשר להוסיף כפית גאראם מסאלה במקום, או כמון או חוויאג', או סתם להימנע)
1.5 ליטר מים
מלח ופלפל
להגשה: כוסברה קצוצה, פלחי לימון.
קוצצים את כל הירקות במעבד מזון (או חותכים לקוביות קטנות).
מניחים בסיר גדול את כל הירקות, העדשים, הכוסברה והמים, ומביאים לרתיחה.
מנמיכים את האש, ומבשלים עד שהכל מתרכך, בערך חצי שעה.
מתבלים בכל התבלינים המצוינים מעלה, מערבבים וטועמים. מתקנים תיבול אם צריך. מוציאים את צרור הכוסברה.
בהגשה, אני אוהבת להוסיף למרק מעט מיץ לימון ולזרות מעליו כוסברה קצוצה. הילדים שלי נהנים מהלימון ומוותרים על הכוסברה.
תגובות אחרונות