Category Archives: ארוחת בוקר

צילום וסטיילינג: נעה קדמי.

חשבתי על הממרח הזה כשהתחלתי להימנע גם מקטניות וגם ממוצרי חלב. הסרתם של מוצרי החלב, הפחיתה מאוד את כמות הממרחים הסטנדרטיים שיכולתי לאכול.

בעבר נהגתי להכין ממרח מעדשים כתומות וטחינה, אבל מכיוון שאני נמנעת גם מקטניות, הוא לא היה אופציה. וכך הגיתי את המתכון הזה.

עדשים כתומות זה כתום, וכך גם גזר, לא?  מה פה לא הגיוני?

כמובן, שטעמם של הגזר והעדשים לא דומה, וטעמו של הממרח מאוד שונה, וזה מצוין, כי הוא ממש-טעים בדרך אחרת לגמרי, ומרעננת יותר מאשר הגרסה עם העדשים, ואני תמיד בעד אוכל מרענן, גם בחורף המצחיק שלנו.

ממרח גזר-כוסברה

500 ג' גזר (חצי שקית סטנדרטית של גזר)

חצי צרור כוסברה

1 שן שום

2 כפות מיץ לימון

4 כפות טחינה גולמית

חצי כפית כמון טחון

חצי כפית כוסברה טחונה

חצי כפית זנגביל טחון

חצי כפית פפריקה

מלח ופלפל

1. מקלפים או מקרצפים את הגזר, חותכים, ומבשלים בסיר מלא מים עד ריכוך. מסננים ומצננים מעט.
2. מניחים בקערת מעבד מזון את הכוסברה והשום, ומעבדים עד שהם קצוצים.
3. מוסיפים את יתרת החומרים, ומעבדים לממרח חלק יחסית.
4. טועמים ומתקנים תיבול.

צילום וסטיילינג: נעה קדמי.

אצלנו בבית, ובעיקר אצלי בצלחת, הפסטו כבר חצה מזמן את הקווים מסתם רוטב לפסטה לקערת הסלט –  כרוטב, כמטבל לירקות, כתוספת נעימה לצקת מעל ירקות צלויים או מאודים, לערבב עם יוגורט או מעל אורז, או בתוך כריך. או כמובן, כמו רוב הממרחים הממש-טעימים: בכפית. אחרי שצילמנו את המתכון, לקח לי בערך 20 דקות לחסל את כל הממרח באופן אישי, ולתהות למה אני לא מכינה כזה בכל יום.

יתרון בולט של פסטו מכוסברה (או פטרוזיליה), הוא שצבעו העז לא משחיר תוך דקות כמו זה של פסטו בזיליקום קלאסי. ועוד יתרון שלו, הוא שיש לו טעם של כוסברה, שזה טעם שאני מחבבת במיוחד.

הפסטו הקלאסי דורש צנוברים. אני מתה על צנוברים, אבל יש לי איתם בעיה כפולה: הראשונה, היא שהם מתעפשים ממש מהר, ולעתים קרובות, אם רוכשים אותם בסופר, הם כבר מגיעים הביתה מעופשים. השניה, היא שהם ממש יקרים (באזור ה-20 ₪ ל-100 גרם). מאז שגיליתי שהרוב המכריע של האגוזים והזרעים עובד נפלא בפסטו, נטשתי את הצנוברים לטובת מה שיש בבית.

בפסטו שלי אין גבינה. אתם יותר ממוזמנים להוסיף לקערת המעבד 50 ג' פרמזן או גבינה צהובה, קשה ועזת-טעם אחרת, בשלב של טחינת האגוזים והשום. במקרה זה, היזהרו עם המלח.

 פסטו כוסברה לימוני

1 צרור גדול כוסברה (שלי שקל 100 ג'. הצרורות בסופר הם לרוב קטנים, ואז כדאי לקחת שניים)

50 ג' (רבע כוס) אגוזי קשיו קלויים על מחבת, או כל אגוז או גרעין אחר (אני ממש אוהבת פה זרעי חמניה, בדיוק נגמרו לי)

2-5 שיני שום (אני שמתי שתיים, אפשר יותר, למי שאוהב ולא מתכנן לנשום על אף אחד בקרוב)

1 כף מיץ לימון טרי

1/2 כוס שמן זית, או יותר לפי הצורך

מלח ופלפל

1. מניחים קשיו ושום בקערת המעבד, וטוחנים לתערובת גרגרית.
2. מוסיפים את הכוסברה: קוטמים לה את הגבעולים הארוכים, אבל לא צריך להתעסק יותר מדי בכל השאר, מעבד המזון יטחן הכל. טוחנים שוב.
3. מוסיפים מיץ לימון ושמן זית בזרם איטי, תוך כדי פעולת המעבד.
4. עוצרים את המעבד, ובודקים את המרקם. אני אוהבת שהוא משחתי-אך-נוזלי-קלות.  אם אתם רוצים אותו נוזלי יותר, הוסיפו עוד שמן זית.
5. ממליחים ומפלפלים, ומפעילים לרגע נוסף. טועמים ומתקנים תיבול.
6. ממהרים לנגב בעזרת מקלות של ירקות, ולא משאירים כלום לאף בן משפחה (לפחות זה מה שאני עשיתי).

צילמה במצלמתה החדשה וההורסת: נעה קדמי.

הרומן שלי עם תרד התחיל מאוחר. ממש מאוחר. אף פעם לא הייתי משונאות התרד, אך מעולם לא רדפתי אותו. הוא לא עלה על שולחננו כשהייתי ילדה, בטח שלא דרך קבע, ופגשתי אותו בעיקר בתכניות של פופאי, ולפעמים בתוך בורקס. מתישהו, כמבוגרת, הזדמן לי לטעום ממנו פה ושם, בעיקר במטבח ההודי, ולהבין שאני מחבבת את הירוק-ירוק הזה, אך לא יותר.

ואז, לפני יותר משנה, בישלתי אצל לקוחה חובבת תרד מושבעת, שהביאה לי בכל שבוע קופסא גדולה של תרד אורגני, ממנו רצתה שאכין לה מיני תבשילים. כאן כבר התאהבתי. קודם כל: הוא מלוח! לעלי התרד, בדומה לסלרי או בוטנים, יש בת-טעם מלוחה ונעימה, שמאוד נדירה בירקות (לפחות באלה שאני מכירה.רוב הירקות שאני מכירה, כשהם אינם מומלחים, יש להם נטיה למתקתקות). הוא טעים גם טרי וגם מבושל, גם בתנור וגם במחבת, גם בפשטידה וגם בסלט. בקיצור, כיף.

לביבות, לעומת זאת, תמיד אהבתי, ומעולם לא שמרתי אותן לחנוכה. הלביבות האלה הן טעימות ופריכות. אני טיגנתי אותן בגי שהכנתי בעצמי. גי (או גהי), המכונה גם סמנה (אצל התימנים), היא חמאה מזוקקת. הזיקוק שלה הופך אותה קודם כל, לקלה יותר לעיכול גם למי שמתקשה לעכל מוצרי חלב, וכן לעמידה בהרבה בטמפרטורה גבוהה. הגי לא מתחמצנת בטיגון כי אין בה (או יש בה מעט) מוצקי חלב. עם זאת, פעמים רבות אפיתי את הלביבות הללו, והן נפלאות גם כך (באפיה, מרחו כל לביבה בשמן זית לפני הכנסתן לתנור, ואפו בחום של 180 מעלות).

השתמשתי בקופסא גדולה של תרד שנרכשה בשוק. בשוק, התרד מגיע מחובר לענפים, ודורש עבודת פירוק ותלישה, שמביאה לבלאי של כמעט 50%. היה לי ברוטו של 750 גרם עלי תרד, שהגיע לנטו של 400 גרם. מנסיוני, הקופסאות שנמכרות ברשתות השיווק מגיעות כבר ללא ענפים וגבעולים, וכתוב עליהן משקלן. כך או כך, אם יש לכם 100 גרם יותר או פחות לא הייתי מתרגשת.

בלביבות הללו אין ביצים. לעומת זאת, יש בהן יוגורט וגבינת קשקבל. אפשר בקלות להמיר את גבינת הקשקבל בגבינה אחרת, או פשוט להשמיט אותה. מי שרוצה לטבען את המתכון, יכול לשים עוד כף או שתיים של טחינה במקום היוגורט.

לביבות תרד וקשקבל

400 ג' תרד, קצוץ גס

1 בצל, קצוץ

1 גביע יוגורט

3 כפות טחינה

50 ג' קשקבל, מגוררת

2-3 כפות שיבולת שועל (או פירורי לחם)

מלח ופלפל

שמן זית או גי, לטיגון או מריחה

1. מטגנים את הבצל במעט שמן זית עד שמתחיל להזהיב.
2. מוסיפים את התרד, ומטגנים עד שרוב הנוזלים מתאדים והוא נעשה סמרטוטי. יתכן שלא יהיה לכם מקום במחבת – שימו כמה תרד שאפשר, חכו קצת שיסתמרטט, והוסיפו את יתרת התרד.

3. מעבירים את התרד לקערה (אם הוא מגיר נוזלים אפשר לסחוט אותו קצת), מוסיפים את יתרת החומרים, ומערבבים לתערובת אחידה. אם יש צורך, מוסיפים מעט טחינה, יוגורט או שיבולת שועל. לא מתרגשים אם התערובת קצת רכה.

4. מחממים גי או שמן זית במחבת, לטיגון חצי-עמוק, יוצרים לביבות, ומטגנים עד הזהבה משני הצדדים. מוציאים למגבת נייר, לספיגת עודפי השומן. מגישים עם יוגורט, ומתענגים.

לאפיית הלביבות: מניחים אותן על נייר אפייה ששומן בשמן זית, מושחים כל לביבה בשמן זית, ואופים עד שמזהיב משני הצדדים, בערך חצי שעה. אפשר להפוך אותן פעם אחת באמצע.

צילום, סטיילינג ומצב-רוח טוב: נעה קדמי.  

שלום, קוראים לי דניאלה, והילדים שלי אוכלים דגנים בבוקר. לפחות חלקם. עם חלב.  הנסיון שלי למצוא לזה תחליף שיניח את דעתם, טרם הגיע לקיצו. הם ישמחו להחליף את הדגנים בפנקייקס, עוגת שוקולד או קרואסון, כמובן. אני מחפשת ארוחת בוקר שתענה על דרישות הטעם שלהם, ועל הדרישות הבריאותיות שלי. ושאפשר יהיה להכין אותה בבוקר בזמן סביר. טרם נמצאה פשרה כזו שהחזיקה לאורך זמן.

גרנולה היתה מועמד מצוין שהחזיק לזמן קצר, עד שעבר להם. אני לא מבינה למה, כי בעיני גרנולה ביתית עולה עשרות מונים על צ'יריוס עם חלב. טוב, בעיני רוב המאכלים בעולם עולים עשרות מונים על צ'יריוס עם חלב, אז כנראה שזו לא חוכמה.

בכל מקרה, אשתף אתכם במסע שלי למציאת ארוחת בוקר שתהלום את הצרכים של כולנו.

קצת התלבטתי בקשר למתכון הזה. יש המון מתכונים ברשת לגרנולה ביתית, ואני מניחה שרובם טובים, כי גרנולה ביתית היא קלה להכנה.

מצד שני, ובניגוד למה שהייתי מצפה, למרות שלא מעט אנשים אוכלים גרנולה, רובם לא מכינים אותה. ולכן החלטתי שיש מקום למתכון הזה, שיהווה קריאה לכל חובבי הגרנולה באשר הם, להכין אותה לבד.

פוחדים מעבודה קשה? העבודה היא לערבב את כל המרכיבים ולוודא שהם לא יישרפו בתנור. לא כזה מסובך. במיוחד אם משתמשים בטיימר.  והטעם? הו, הטעם. גרנולה טרייה היא כל כך הרבה יותר עשירה בטעמה מזו הקנויה. ואנחנו יודעים בדיוק מה הכנסנו לשם: הכל מרכיבים איכותיים ומשובחים.

אני אוהבת את הגרנולה שלי עשירה יחסית: על חצי קילו שיבולת שועל, אני מוסיפה חצי קילו תערובת של אגוזים, זרעים ופירות יבשים. אתם מוזמנים לשחק עם הכמויות איך שמתחשק לכם.

כמרכיב שומני, השתמשתי בחמאה. אפשר בהחלט להשתמש גם בשמן  בעל טעם נייטרלי – אבל קחו בחשבון שזה ממש לא בריא. מי שרוצה להימנע מחמאה מטעמי מוסר או בריאות, אני ממליצה לו לנסות לשים את ידיו על שמן זית כתית שעשוי מזיתי לצ'ינו, שטעמו עדין ונייטרלי.

להמתקה, השתמשתי בלא הרבה דבש. אפשר להמיר אותו באגאבה, סירופ מייפל או סתם סוכר. המתיקות היא עדינה ואני מעדיפה לשלוט בה, ולהוסיף דבש ליוגורט אם ארצה, מאשר לקבל גרנולה מתוקה כמו סוכריה.

תערובת האגוזים והפירות היבשים המוצעת היא בגדר המלצה בלבד, ואתם מוזמנים לשנותה בהתאם לטעמכם ולמה שיש במזווה שלכם.

גרנולה ביתית

500 ג' שיבולת שועל (לא עדינה ולא מהירת הכנה)

100 ג' זרעי חמניה

100 ג' זרעי דלעת

100 ג' שבבי שקדים

100 ג' קוקוס טחון

100 ג' צימוקים

100 מ"ל דבש (5 כפות)

100 ג' חמאה, מומסת

2 כפיות שטוחות קינמון

1 כף תמצית וניל

מערבבים בקערה את כל החומרים היבשים, פרט לצימוקים. אם בחרתם בפירות יבשים נוספים – הם לא נכנסים לתנור! מוסיפים אותם בסוף.

יוצקים מעל את הדבש, הווניל והחמאה המומסת, ומערבבים, בכף או בידיים, עד שהכל קצת רטוב מהדבש ומהחמאה.

מעבירים לתבנית מרופדת בנייר אפייה, בשכבה לא עבה. אני משתמשת בשתי תבניות של התנור. אופים 20-30 דקות בתנור שחומם מראש לחום בינוני, ומוציאים פעם אחת כדי לערבב – יש לתערובת נטייה להשחים בקצוות.

כעבור 20 דקות או כשהגרנולה זהובה ומוכנה, מוציאים מהתנור ומצננים. מערבבים פנימה את הצימוקים. מאחסנים בקופסה אטומה. לדעתי זה יכול להחזיק חודש  בקלות, לא חושבת שיצא לנו לבדוק את זה אי פעם.

פריטטת קישואים ושמיר