Category Archives: מתוקים

צילמה: נעה קדמי.

כשהייתי ילדה, לדר הילך עליי קסם. כשמצאתי קיוסק שמכר את הדף הכתום-זוהר, השטוח והנדבק לשיניים, נהגתי לקנותו, לחתוך ממנו פיסות-פיסות ולהתענג על טעמו. לא העליתי בדעתי שאפשר להכין אותו בבית, מפירות נוספים פרט למשמש, ושזה יהיה כל-כך פשוט.

מתישהו לאחרונה הבנתי שלדר הוא כנראה פשוט מאוד להכנה. גיגלתי, וגיליתי שצדקתי. לא רק שהוא פשוט להכנה, גם קל מאוד לעשות אותו בריא, עם מינימום תוספות, ואת עיקר העבודה עושה התנור.

חשבתי שתות הוא פרי החורף האידאלי להכנת לדר. יש בו שילוב מצוין של מתיקות וחמיצות, קל לטחון אותו ובעונה זו הוא כבר לא יקר.

שיטוט ברשת העלה שהמתכון הוא די פשוט: טוחנים את התותים, מוסיפים קצת מיץ לימון לחמיצות, קצת דבש (מייפל או אגאבה יעבדו מצוין לטבעונים) למתיקות, משטחים בתבנית, ואופים הרבה זמן בחום נמוך.

אפיית יתר תניב ממתק תותים פריך, מעין צ'יפס תותים. כמובן שאני יודעת את זה כי שכחתי את הסיבוב הראשון של הלדר בתנור, ויצא צ'יפס כייפי וממכר לחלוטין, שהילדים חיסלו בדקות.

בסיבוב השני השתדלתי יותר, והצלחתי לזכור לבדוק את הלדר ולהוציא אותו בזמן, בעודו גמיש ולדרי, לפני שהפך לצ'יפס.

גם במקרה הזה, יכול  להיות שהלדר יתייבש לכם בקצוות, אל תיבהלו. חתכו אותם ותנו לילדים. הם ישמחו. או שתגנבו לילדים ותאכלו בעצמכם, גם זו אפשרות.

אפיתי את הלדר ארבע וחצי שעות בחום של 90 מעלות עם מאוורר הטורבו מופעל.  ללא המאוורר הטורבו, זה ייקח יותר זמן, ואם יש לכן מייבש מזון, ניתן להשתמש בו, אבל אז אין לי מושג כמה זמן זה ייקח, כי לי אין.

מדי פעם הוציאו את התבנית וגעו בלדר: הוא צריך להיות כמעט ולא דביק, אבל עדיין גמיש. בדקו בכמה נקודות, כי יכול להיות שהוא כבר יבש בשוליים אבל נוזלי קצת במרכז. במקרה כזה, תנו לו עוד קצת זמן בתנור.

כשהלדר מוכן, הסירו אותו מנייר האפייה, חתכו לרצועות, וגלגלו (אפשר לגלגל על נייר אפייה חדש או בלעדיו). הכמות שהכנתי, שלא היתה גדולה (כי רציתי להתנסות), החזיקה בערך שש דקות לפני שחוסלה על ידי עדת הארבה הפרטית שלי.

לדר תות (לדף לדר בגודל 30X20 בערך, שמספיק לשלוש גלילות קטנות)

350 ג' תותים, שטופים ונטולי עוקצים (בערך חצי סלסלה גדולה)

2 כפות מיץ לימון – או יותר, לפי חמיצות התותים שלכם

2 כפות דבש או מייפל – או יותר, לפי מתיקות התותים שלכם

1. טוחנים את כל החומרים במעבד מזון.
2. טועמים: אנחנו רוצים שהתערובת תהיה לנו קצת חמוצה מדי וקצת מתוקה מדי. מוסיפים ממתיק ומיץ לימון במידת הצורך.
3. יוצקים את התערובת לנייר אפייה שהונח על תבנית, ומיישרים אותה לגובה של מילימטר וחצי בערך.
4. אופים בתנור בחום של 90 מעלות עם מאוורר טורבו, כארבע וחצי שעות, או עד שהלדר יבש, מבריק וגמיש. במידה ואין ברשותכם תנור טורבו, הזמן עשוי להתארך. ניתן לאפות גם במייבש מזון.
5. מוציאים מהתנור. במידה והקצוות התייבשו ונעשו פריכים, מסירים אותם. חותכים את שאר הלדר לרצועות, ומגלגלים כל רצועה לגלילה.

צילמה: נעה קדמי.

 הנה עוד אחד מהמתכונים הללו, בהם קלות ההכנה עומדת היחס הפוך לעושר ומורכבות הטעמים. עשר דקות עבודה, עשרים דקות בתנור, ומתקבל קינוח מרשים ביופיו ובטעמו.

קראמבל הוא שם קוד כללי לקינוח ממוצא בריטי, שבתחתיתו פירות ומעליהם תערובת בצקית פריכה. מכיוון שאני נמנעת מגלוטן, עיקר התערובת כאן מכילה אגוזים, שרק תורמים לפריכות ולמורכבות הטעם, ומעט קמח טפיוקה. ההמתקה היא באמצעות דבש, ולא הרבה ממנו, כי הפירות כבר מתוקים באופן טבעי. טבעונים יכולים בקלות להשתמש בשמן קוקוס במקום בחמאה, ובסירופ מייפל במקום בדבש.

תות ובננה הם ללא ספק המלכים של החורף, והם מושלים בתבונה וברגישות, והשילוב ביניהם נהדר. לבננה יש קרמליות ומתיקות עמוקה, ולתות יש עקיצה של רעננות וחמצמצות, וצבע משגע.

אנחנו לא רוצים להפריע להם יותר מדי: מכינים תערובת של אגוזים, חמאה וקצת ממתיק, מפזרים מלמעלה כדי לתת זווית קראנצ'ית לכל העסק, ושולחים לתנור.

בתנור הפירות מגירים את מיציהם וציפוי האגוזים משחים והופך פריך. מוציאים, מצננים מעט, ונועצים כפית שמחברת את המלית הצבעונית עם הציפוי השחום, שעושים לנו מסיבה על הלשון.

אפשר להוסיף, גם בבצק וגם במלית, שלל נותני טעם כמו קינמון ותמצית וניל (בין חצי כפית לכפית מכל אחד). יצא נהדר גם בלי כל אלה. טעמם של הפירות שילב מתיקות וחמיצות, יחד עם האגוזים הפריכים, לא היה צריך עוד כלום.

עשר דקות עבודה ועשרים דקות בתנור, כבר אמרתי?

אפיתי את הקראמבל בכלים אישיים, אבל אפשר בהחלט גם לאפות אותו בכלי אחד. קחו בחשבון שכשמוציאים מנה של קראמבל מכלי אחד גדול לצלחת, המראה הוא לא הכי מצודד. מצד שני, הטעם לגמרי מפצה על כך, והגשתי כך קראמבל פעמים רבות (כי הכלים האישיים הללו די חדשים). אפשר להגיש עם קצפת לא מאוד מתוקה.

קראמבל תות-בננה – 6 כלים אישיים בנפח 150 מ"ל (או תבנית פיירקס מלבנית ולא גדולה מדי)

לפירות:

300 ג' תותים (30 בינוניים)

200 ג' בננות לפני קילוף (אחת גדולה או שתיים קטנות)

1 כף דבש או מייפל

לבצק:

1/2 כוס שקדים טבעיים (לא משנה איזה. אני השתמשתי בשקדים טבעיים לא קלופים ויצא מצוין. המרה בכל אגוז אחר תהיה מצוינת גם)

1/4 כוס פיסטוקים קלופים (או כל אגוז או זרע אחר שיש לכם בבית, גם עוד שקדים זה בסדר)

30 ג' חמאה קרה,  או שמן קוקוס (שתי כפות)

1 כף קמח (אני השתמשתי בטפיוקה, אבל באמת שכל קמח יעבוד פה)

1 כף דבש או מייפל

1. מנקים את התותים וחותכים לפרוסות.
2. קולפים את הבננות וחותכים לפרוסות.
3. מערבבים את הפירות בקערה עם כף דבש או מייפל.
4. מניחים בקערה של מעבד מזון את השקדים והפיסטוקים, ומעבדים בפולסים ליצירת פירורים. מוסיפים את יתרת חומרי הבצק, ומעבדים ליצירת בצק, רק עד שהוא מתאחד.
5. מחלקים את הפירות בין הכלים האישיים.
6. לוקחים בידיים פירורים ופיסות מהבצק ומפזרים אותם על הפירות. זה לא צריך להיות מסודר בכלל, אלא אקראי לגמרי.
7. אופים 20 דקות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות, עד שהבצק משחים והפירות מבעבעים.
8. מצננים מעט לפני האכילה כדי לא לחטוף כוויה בלשון (כרגיל, בדקתי עבורכם את העניין מיד ראשונה).

צילמה וערכה מבחני טעימות: נעה קדמי.

כמה פעמים הכנתן עוגיות עם הילדים, הגבלתן אותם לשתיים-שלוש-ארבע עוגיות, ומצאתם את עצמכם אוכלים את כל מה שנשאר ליד המחשב אחרי שהם הלכו לישון?

כי לי זה לא קרה אף פעם. מעולם. יש לי כוח רצון מברזל, אני אוכלת עוגיה אחת ומפסיקה. בחיי.

אז לטובת חלשי האופי שמחסלים לעתים יותר עוגיות ממה שצריך, התחלתי לסקור לעומק את עולם העוגיות האישיות. הרשת מלאה בשפע מהמם מהם. חלק גדול מהמתכונים מציע לאפות את העוגייה במיקרו. כמובן שבדקתי את זה למענכם, וזה יוצא לא רע בכלל. זה מעולה אם בא לכם נורא משהו מתוק ממש עכשיו, כי אחרי חמש דקות הכנה ועוד פחות מדקה במיקרו, כבר יש לכם עוגיה מוכנה.

מצד שני, אם תשקיעו בה עוד 20 דקות בתנור, כינורות ינגנו כשתאכלו אותה. אבל רק אם תחכו שהיא תתקרר. אם תאכלו אותה חמה, היא תהיה טעימה, אבל פחות עוגייתית. כשהיא תהיה פושרת, היא תהיה קינוח קטן ומושלם בכלי אישי.

לא מזמן רכשתי את הכלים האישיים המגניבים שאתם רואים בתמונות. אבל הפעם הראשונה שהכנתי את העוגייה הזו, היתה בספל קרמיקה רגיל לגמרי, כזה ששותים בו קפה או תה. אם אין לכם כלים אישיים שמתאימים לתנור, אל תתנו לזה לרפות את ידיכם והשתמשו בספל קרמיקה.

אתם יודעים שאני נמנעת מגלוטן, ולכן ניסיתי להכין את העוגייה הזו מקמח (עמילן) תפוחי אדמה, קמח (עמילן) טפיוקה וקמח חומוס (זו היתה טעות). קמח/עמילן טפיוקה או תפוחי אדמה נראה ומתנהג כמו קורנפלור, שהוא עמילן תירס, ונתן את אותה התוצאה. מקמח חומוס עדיף להימנע. ניסיתי עם אבקת אפייה ובלי אבקת אפייה, והגעתי לתוצאות כמעט זהות, עם עדיפות קלה לבלי אבקת אפייה. לכן אתם מוזמנים להתעלם מאבקת האפייה שמופיעה בתצלום.

נ

ניסיתי להכין אותן עם שוקולד צ'יפס שהכנתי משוקולד מריר רגיל (50% מוצקי קקאו) ומשוקולד מריר עם 70% מוצקי קקאו. בשניהם התוצאה היתה מצוינת.

כמו שאתם מבינים, עבר עליי שבוע לא פשוט, שבו הכנתי עוגיות שוקולד צ'יפס שוב ושוב ללא הפסקה, ונעה ואני טעמנו מהן ללא הרף, עם קצת עזרה מילדנו, כדי להגיע לעוגייה המושלמת.

אני רוצה להפציר בכם, לא לחכות להזמנות מיוחדת כדי להכין הרבה מהעוגיות הללו. אם חשקה נפשכם בעוגייה, ואתם לא מתכננים אורחים, אפשר וכדאי להכין רק אחת. אם תכינו ארבע, לא יהיה לכם קשה לגמור אותן לבד (לפחות לי לא היה קשה), אז או שתצאו לרוץ אחר כך, או שתזמינו חברים.

עוגיית שוקולד צ'יפס בכלי אישי

1 כף (20 ג') חמאה , מומסת ומצוננת (אם היא תהיה חמה היא עלולה להמיס את השוקולד. נחשו איך אני יודעת?)

רבע כוס (40 ג') קמח (עמילן) תפוחי אדמה

1 כף דבש

קמצוץ מלח (ממש ניעור קטן של מלחיה)

כמה טיפות תמצית וניל (נניח 1/8 או 1/10 כפית)

1 שורה (20 ג') שוקולד מריר, חתוך בסכין לקוביות דמויות שוקולד צ'יפס, או כף אחת גדושה בשוקולד צ'יפס

1. מערבבים בקערה קטנה את החמאה, הקמח והדבש לתערובת אחידה.
2. מוסיפים מלח ווניל ומערבבים להבלעתם בתערובת.
3. מוסיפים שוקולד צ'יפס, ומערבבים עד שהם מפוזרים היטב בבלילה.
4. מעבירים לכלי אישי שמתאים לתנור או לספל חרסינה.
5. אופים כ-20 דקות בתנור שחומם מראש לחום בינוני, עד שפני העוגייה מזהיבים.
6. מתאפקים שיתקרר, נועצים כפית, ואוכלים.

צילום וסטיילינג: נעה קדמי.

אני שונאת שקר לי. שונאת. אני גם שונאת שחם לי, אבל הרבה יותר שונאת שקר לי. אני יכולה ליהנות מחורף כשאני מביטה בו מהחלון, או בגיחות קצרות כשאני אוספת את קטנתי מהגן. אבל כל מזג האוויר הזה שהתרגש עלינו בימים האחרונים, ובעיקר גל הקור? בתי היתה אומרת: זה לא לטעמי בכ-לל.

אבל משקאות חורף? הו, זה בהחלט לטעמי. יש לי מן באג בייצור ואני לא אוהבת שוקו, וזה דווקא טוב כי זה פותח לי את האופקים למבחר משקאות חורף אחרים.

היה לי ברור שבקרוב ייכנס מתכון של צ'אי לבלוג. מצד שני, נורא התחשק לי גם משהו יותר קרמי ומנחם. ואז ראיתי את המתכון הזה בספרו (הנהדר) של דורעם גונט (איש גבוה מבשל), והכל התחבר. גונט מציע יותר קינוח מאשר משקה, הוא לא ממש נוזלי והוא מוגש פושר או קר, ואני לקחתי את זה לכיוון של משקה חם שאפשר לשתות, ואפשר גם לאכול בכפית.

לטפיוקה אין ממש טעם. היא מצטיינת ביכולת ההסמכה שלה, וכשהיא בצורה של כדורים, היא בהחלט מצטיינת ביופיה. פרט לזה, היא מקבלת את הטעם של מה שהיא משכשכת בתוכו.

יש שתי דרכים להכין צ'אי: האחת, היא להשתמש בשקיקי צ'אי הודי מוכן, יש כאלה בשפע ברשתות השיווק. השניה, בה השתמשתי אני, היא לבשל את הצ'אי בעצמנו. במקרה הזה, לא היה פה עניין של אידיאולוגיה. היה קר בחוץ, והרעיון של לצאת לרכוש תה היה בלתי נתפס, כשיש לי בבית את כל המרכיבים הדרושים לשם כך.

צ'אי טפיוקה-קוקוס – 2 כוסות מבוסס על מתכון של דורעם גונט

לצ'אי:

1 כוס מים

2 מסמרי ציפורן

1 ס"מ שורש ג'ינג'ר

2 תרמילי הל

1 מקל קינמון

2 תיונים של תה רגיל (השתמשתי באינגליש ברקפסט, כל תה שחור סטנדרטי הולך)

(אופציה: ממירים את כל הרשימה הזו בשני שקיקי צ'אי הודי קנוי. ואז גם אין צורך לבשל את הצ'אי, אפשר לחלוט את השקיקים במים רותחים ולהמשיך לשלב הבא).

למשקה:

1/4 כוס כדורי טפיוקה

1 כוס חלב קוקוס (אפשר להכין לבד)

1/2 כוס מים

2 כפות דבש (או סילאן או מייפל או סוכר)

1. מכינים את הצ'אי: מניחים בסיר כוס אחת של מים, את שקיקי התה ואת כל התבלינים, ומביאים לרתיחה.
2. מוסיפים לסיר את כדורי הטפיוקה, חצי כוס מים וחלב הקוקוס, מביאים לסף רתיחה (זהירות, שלא יגלוש) ומבשלים עד שכדורי הטפיוקה הופכים לשקופים ופניניים, בערך 20 דקות.
3. מוסיפים את הדבש, מערבבים היטב, ומגישים.
4. מומלץ לשתות ליד חלון שמשקיף לשמים אפורים. אני מאוד אוהבת גשם כשאני בבית.