ליאת ורדי-בר מבלינג-בלינג הזמינה אותנו להתארח בבלוג שלה (איזה כיף לנו!).
חשבתי על משהו קליל, מהיר, מתוק ומזין, ויצא לארה-בר: חטיף אנרגיה רך על בסיס תמרים. זו ארוחת העשר של בכורי בבית הספר כבר חודש. יש המון אפשרויות משחק על הבסיס של תמרים + אגוז כלשהו, ובפוסט תוכלו למצוא שתיים מהן.
צילמה, כמו תמיד, נעה קדמי.
לארה בר: חטיף אנרגיה רך מתמרים
ותודה לליאת שאירחה אותנו!
צילומים יוצאי דופן: נעה קדמי. היו כל כך הרבה צילומים יפהפיים, שהתקשיתי לוותר עליהם, אז הפוסט הזה משופע בקולאז'ים ובתמונות אפילו יותר מבדרך כלל.
ן
כשראיתי את המתכון הזה בבלוג של אמא היפופוטם, החלטתי שאני חייבת לנסות אותו, ושזו יכולה להיות אחלה פעילות משותפת עם הילדים.
ואכן ניסיתי אותו, וחלק מהילדים אכלו, אך שפטו שזה חמוץ מדי ודבשי מדי. אז צללתי אל הרשת בחיפוש אחרי מתכונים נוספים, ובסופו של דבר יצא תחת ידיי המתכון המצורף מטה.
היתרונות הם שזה קל מאוד להכנה, כיף מאוד להכין יחד עם הילדים, שיכולים לעזור כמעט בכל שלב, ובסוף יוצאים ממתקי ג'לי מהנים לילדים. יחד עם זה, קחו בחשבון שאין להם טעם של דובוני גומי קנויים. יש להם בעיקר טעם של ממתקי ג'לי. אם שמים בהם הרבה ג'לטין, הם יוצאים מאוד יציבים ויכולים להישמר מחוץ למקרר, אבל לטעמי הם קצת פחות טעימים (הילדים לא התלוננו). אם מפחיתים את כמות הג'לטין, הם יותר טעימים אבל פחות יציבים, וזקוקים לקירור. המתכון שלמטה הולך על דרך האמצע.
כדי לצור מהג'לי צורות, השתמשנו בכמה דרכים: חלק יצקנו לתבניות סיליקון ליצירת קוביות קרח, חלק יצקנו לתבנית ופשוט חתכנו לריבועים כשהתקרר, וחלק יצקנו לתבנית, וצרנו צורות בעזרת חותכני עוגיות.
לג'לי עצמו יש מתכון בסיס לא מסובך, ששומר על שני כללים מבחינת הטעם: שיהיה חמוץ ושיהיה מתוק. אם הג'לי רק מתוק, הוא סתם משעמם. אם הג'לי רק חמוץ, הוא לא כל כך טעים. אם הוא גם מתוק וגם חמוץ, הוא מקבל סוג של עומק (עד כמה שממתק כזה יכול להיות בעל טעמים עמוקים), ואז הוא מאוד מהנה לאכילה. זו הסיבה שבחרתי בפירות שיש להם גם גוון חמוץ: לימון, קלמנטינה ופירות יער.
בממתקי הלימון והקלמנטינה, השתמשתי בכמה טיפות של צבע מאכל טבעי. לפירות היער היה צבע סגול עז שלא הצריך שום התערבות של צבע מאכל. למי שאין כאלה בבית ולא מתכוונים ללכת לקנות, אני ממליצה להשתמש בפירות בעלי צבעים עזים, כי אני חוששת שממתק ג'לי בעל צבע חיוור ועכור לא ייראה מושך כל-כך (למשל מיץ תפוזים טבעי בעונה, או אפילו קנוי, שיש לו צבע כתום עז יחסית – אני הוספתי למיץ הקלמנטינות שלי צבע מאכל טבעי כי הוא היה מאוד חיוור, תותים בעונה, פירות יער מוקפאים).
כדי להפיק נוזל סגול להכנת ממתק פירות היער, טחנתי את פירות היער בבלנדר (חבילה קפואה של 200 גרם), הוספתי 3/4 כוס מים וערבלתי שוב בבלנדר, ואז סיננתי את העיסה עזת-הצבע שהתקבלה והמשכתי כרגיל. אני מניחה שעם תותים אפשר יהיה רק לטחון מבלי לסנן, כי אין להם גרעינים קטנטנים שמפריעים כמו לפירות היער.
ממתקי ג'לי – מתכון בסיס, מתאים לתבנית סיליקון בת 12 שקעים ועוד קצת
1/3 כוס (80 מ"ל) מיץ פרי, סחוט טרי או קנוי
3 כפות מיץ לימון (או יותר לפי הצורך)
3 כפות דבש, מייפל או אגאבה (אני השתמשתי באגאבה, כי יש לה את הטעם הכי נייטרלי)
2 כפות ג'לטין (בחפיסת ג'לטין רגילה שקונים בסופר יש שתי שקיות בנות 14 גרם כל אחת. בכף ג'לטין יש בערך 10 גרמים של ג'לטין)
כמה טיפות צבע מאכל טבעי (לא חובה)
צילמה: נעה קדמי
הפעם הראשונה שבה הכנתי קצפת קוקוס היתה לגמרי מקרית, לפני די הרבה שנים: הכנתי קארי. השארתי קרטון של חלב קוקוס פתוח במקרר, וכעבור שבוע ראיתי שתכולתו נפרדה לנוזל שקוף וקרם סמיך, על גבול המוצק.
מכיוון שתכננתי להכין שייק מנגו, אמרתי לעצמי, טוב, הכל יתחבר בחזרה בבלנדר. טעמתי כדי לוודא שהחלב אינו מקולקל, הכנסתי הכל לבלנדר, והפעלתי.
התוצאה היתה קציפת מנגו-קוקוס מענגת ומפתיעה ביותר. אי אפשר היה לשתות אותה, כמובן, אז אכלנו אותה בכפית, וכך למדתי שאפשר להקציף חלב קוקוס. זה מתאים לכל חובבי הקוקוס, ולכל מי שרוצה קצפת או משהו שמתנהג כמו קצפת, ונמנע ממוצרי חלב.
קרם קוקוס אפשר למצוא בשווקים בפחית או בקרטון. אם אתם יכולים, העדיפו את הקרטון כי אין בו חומרים משמרים. אם יש מבחר של פחיות, אנא בחרו את זו שיש בה הכי פחות חומרים משמרים, מעבים וכן הלאה. אפשר גם להכין לבד . שימו לב שאתם בוחרים בקרם קוקוס, לא נוזל קוקוס או נוזל מופחת שומן (אחוז השומן אמור להיות 17-20 בערך). מעוטי-השומן לא יקציפו. אל תיבהלו מהשומן, זכרו ששומן קוקוס בריא במיוחד.
על הפחית או הקרטון להיות מאוחסנים במקרר לשעות מספר לפני ההקצפה, כדי שנהיה בטוחים שהנוזל והשומן נפרדים, וכי שמנת מקציפה טוב יותר כשהיא קרה.
לקצפת הקוקוס יש טעם קריר ונעים של קוקוס ומתיקות עדינה. אני לא המתקתי אותה, אבל אפשר בהחלט להוסיף כף של ממתיק לטעמכם. אם אתם מתכננים להגיש אותה עם עוגת שוקולד עשירה, כמו שאני עשיתי, אולי תעדיפו אותה לא מאוד מתוקה, כדי שתאזן את מתיקות השוקולד.
והנה המתכון, כל כך פשוט שכמעט מביך אותי לכתוב אותו.
קצפת קוקוס
1 פחית קרם קוקוס בנפח של 400 מ"ל (או מכל קרטון של קרם קוקוס בנפח 500 מ"ל. על הקרטון כתוב "נוזל" ולא קרם, אבל הוא מכיל באזור ה-20% שומן וכשיר להקצפה)
אופציה: 1 כף ממתיק
1. פותחים פחית קוקוס שבילתה מספר שעות במקרר.
2. מפרידים את הקרם הסמיך, הכמעט-מוצק, מהנוזל (אני שתיתי אותו והוא היה לי ממש טעים), ומעבירים לקערת המיקסר (יחד עם הממתיק, אם משתמשים בו: כף או יותר של סוכר, דבש, מייפל או כמה טיפות סטיביה).
3. מקציפים מספר דקות, עד להיווצרות קצפת. מאסחנים במקרר.
צילמה וטעמה: נעה קדמי. אתם יודעים שהיא גם מצלמת משפחות בביתן, נשים בהריון ואירועים? והכל בחן ובכשרון?
לפני כמה שנים הייתי אצל מטפל סיני, שאמר לי, בין היתר, להפסיק לאכול גלוטן. אז החלה בביתנו התקופה הנפלאה של עוגות שוקולד ללא קמח. כי בעצם, למה להפריע לשוקולד ולחמאה עם קמח? כל-כך מיותר.
העוגה הזו היתה מוגשת אצלנו דרך קבע למשך תקופה ארוכה. בדרך כלל אהבתי להגזים ולמרוח עליה גנאש, כדי שתהיה דקדנטית באופן סופי ומוחלט. מתישהו כנראה נמאס לנו ועברנו הלאה, ומכיוון שבימים אלה חזרתי להימנע מגלוטן, ובכלל מדגנים, וגם מסוכר, ומכיוון שבעוגה הזו יש ממילא ממש מעט סוכר, ומכיוון שבדיוק הכנתי שוקולד ורציתי לבדוק איך הוא בעוגות, נזכרתי בה.
השתמשתי בשוקולד שהכנתי לבד כדי להכין אותה, והמסקנה שלי היא שעדיף להשתמש בשוקולד 70% רגיל, ולא בשוקולד ביתי (לפחות לא בשוקולד הביתי שלי) כדי להכין אותה. אם כי היא חוסלה בהינף כפית ובלי למצמץ על-ידי שתי משפחות ושכנה צלמת אחת כשהכנתי אותה, כי היא עדיין היתה מצוינת.
העוגה מבוססת על מתכון שמצאתי בספרה של איילת הירשמן, והיא-עצמה מצאה אותה בספרן של רות רוג'רס ורוז גריי, ממסעדת ריבר קפה הלונדונית. היא נמוכה, עשירה, ושוקולדית מאוד.
עוגת שוקולד עשירה – מתבסס על מתכון של איילת הירשמן (שמתבסס על מתכון של ריבר קפה)
300 ג' שוקולד מריר, רצוי 70% מוצקי קקאו
200 ג' חמאה
4 ביצים
חצי כוס אגאבה – או חצי כוס סוכר מומס בחצי כוס מים (אם אתם משתמשים בשוקולד עם מוצקי קקאו נמכוים יותר מ70%, הייתי שוקולת לצמצם את כמות הסוכר לרבע כוס)
על הצילום ועל הסטייל: נעה קדמי.
אתם יודעים מה הדבר הכי מסובך בהכנת שוקולד בבית? לדאוג שיהיו לכם המצרכים. יש פה בערך עשר דקות הכנה, כולל שטיפת כלים, ועוד חצי שעה המתנה.
אבל המצרכים? חמאת קקאו, מסת קקאו – לא דברים שרובנו מחזיקים במזווה שלנו. מכיוון שאני נמנעת מסוכר, אני מכינה לעצמי את השוקולד שלי בעצמי, וממתיקה אותו בדבש, מייפל או אגאבה.
לכן גם אפשר למצוא את המצרכים הללו במזווה שלי, לעתים קרובות בכמויות לא-הגיוניות, כי אני קונה מדי פעם כמות גדולה במסגרת של התארגנות קבוצתית, ואז פתאום יש לי במזווה גושים של מסת קקאו במשקל חמישה קילוגרמים.
מי שחפצה נפשו להכין את השוקולד שלו בעצמו, מסיבה כזאת או אחרת, יוכל למצוא את החומרים הללו בחנויות שמתמחות במוצרים לשפים חובבים, כמו גרובשטיין או מיסטר קייק, שגם עורכים משלוחים. אני מניהח שיש עוד לא מעט חנויות כאלה, ברשת ומחוצה לה. מצאתי גם חמאת קקאו ושוקולד 100% (המכונה גם עיסת קקאו או מסת קקאו) בכמה סניפי עדן, אבל במחירים ממש יקרים.
המתקתי את השוקולד באגאבה כי יש לו טעם יחסית נייטרלי. אחרי כמה נסיונות, הגעתי למסקנה שהיחס האידאלי בין המרכיבים, מבחינתי, הוא של 40% מסת קקאו, 40% חמאת קקאו, 20% אגאבה. ככה הוא מזכיר שוקולד מריר "רגיל", מרירות עדינה משולבת במתיקות. לפעמים בא לי אותו מריר יותר, ואז אני הולכת על 50% או אפילו 60% מסת קקאו ו-30% או 20% חמאת קקאו.
מתואר כאן מתכון ל-100 גרם שוקולד מריר פשוט, אבל ברור לכם שהשמים הם הגבול, נכון? אפשר להמתיק בדבש ולהוסיף קינמון, אפשר להוסיף כף נוטלה ביתית, חופן נאה של אגוזים קלויים (אני ממש אוהבת להוסיף חופן פיסטוקים קלופים, קלויים קלות על מחבת יבשה), או כל דבר אחר שתעלו בדעתכם.
מי שרוצה להימנע לחלוטין מממתיק ממשפחת הסוכרים, יכול בהחלט להשתמש בטיפות סטיביה להמתקת השוקולד. ניסיתי את זה. אם השוקולד ממש מריר, לא שמים לב לטעם הלוואי של הסטיביה. מצד שני, מקבלים שוקולד ממש מריר. מצד שלישי, יש כאלה שבכלל לא מבחינים בטעם הלוואי של הסטיביה.
שוקולד מריר תוצרת בית
40 ג' חמאת קקאו
40 ג' מסת קקאו (שוקולד 100%, עיסת קקאו)
20 ג' אגאבה
צילמה וטעמה: נעה קדמי.
הרעיון המקורי היה להכין ממרח דמוי-נוטלה שיהיה טעים לילדים, ויפיס את דעתי מבחינת המרכיבים שלו.
מצד שני, ממרח נוטלה הוא לא בדיוק מצרך יומיומי אצלנו בבית.
מצד שלישי, כשיש לי ממרח דמוי- נוטלה, רק פי אלף יותר טעים, וכפית, לא בטוח כמה מזה יגיע לילדים. לא הרבה, כנראה.
פעם, לפני המון שנים, הייתי קונה אבקת נוגט. הרעיון המקורי היה להשתמש בזה, כמובן, לשלל הקינוחים שהייתי מכינה תדיר. לרוב הייתי מכינה עם זה קינוח אחד, נניח בראוניז נוגט בשלוש שכבות (איבדתי את המתכון, אל תטרחו לבקש), ושארית הצנצנת היתה נעלמת באופן מסתורי, ממש מהר. אין לי מושג איך. אני אף פעם לא נהגתי לאכול את זה בכפית ליד המחשב. מעולם.
ככה בדיוק נהגתי עם ממרח הנוטלה הביתי, ולכן אולי כדאי שלא אכין אותו יותר מדי פעמים.
הכנתי שתי גרסאות. הגרסה הראשונה, סופר-אגוזית, סופר-מרירה, הילדים העוו את פניהם, וכל המבוגרים ממש אהבו. היא גרגרית יותר ומוצקה יותר ממרח הנוטלה המקורי.
הגרסה השניה הרבה יותר קלילה, קרמית ודומה למקור, והשביעה את רצון המבוגרים והילדים כאחד.
אם אתם אוהבים את השוקולד שלכם הארדקור, לכו על הגרסה הראשונה. אם זה לילדים, לכן על השניה. והאמת? נסו את שתיהן. שתיהן ממש טובות. בגרסה השניה יש שמנת מתוקה. מי שנמנע ממוצרי חלב, יכול לדעתי להמיר אותה בקלות בקרם קוקוס. זה יוסיף גם גוון קוקוסי משמח לכל העסק.
ממרח דמוי נוטלה אגוזי ושוקולדי, למיטיבי שוקולד מריר
200 ג' אגוזי לוז
40 ג' עיסת שוקולד (המכונה גם שוקולד 100%. אפשר להשתמש גם בשוקולד 70%, ולהמתיק פחות)
3 כפות שמן קוקוס
1 כפית תמצית וניל
2-4 כפות אגאבה, דבש או מייפל טהור
ממרח דמוי נוטלה עשיר וקרמי
200 ג' אגוזי לוז
30 ג' עיסת שוקולד
5 כפות סירופ מייפל טהור (או אגאבה או דבש)
200 מ"ל שמנת מתוקה
1 כפית תמצית וניל
מכינים בדיוק כמו במתכון שלמעלה. התוצאה קצת נוזלית, לא להיבהל.
מעבירים לצנצנת, ומאחסנים במקרר. כשהממרח מצטנן, התוצאה קרמית-אגוזית-שוקולדית נהדרת. נסיינים שבדקו את הממרח הזה מול ממרח נוטלה מקורי, גרסו שהוא יותר אגוזי ויותר מריר. אלה הם שני יתרונות, לטעמי.
בתאבון!
צילמה: נעה קדמי המהממת (חוץ מאוכל, היא מצלמת משפחות ואירועים קטנים. אם תבקשו יפה, היא תבוא לצלם אתכם, בביתכם).
אני זוכרת שכשהבנים שלי הלכו לגן, הגננות ביקשו מההורים להימנע מלשלוח חטיפים עם הילדים. ההורים מצאו דרך יצירתית לעקוף את ההוראה הזו, אולי בכלל מבלי לדעת שהם עוקפים אותה: חטיף אנרגיה.
להלן רשימת מרכיבים של חטיף אנרגיה של Nature Valley שדליתי מהרשת (לא מצאתי רשימת מרכיבים של חטיף אנרג'י של שטראוס, או חטיפי שוגי, שאמנם לא מעזים להתקרא חטיפי אנרגיה, אבל ראיתי שרוב ההורים מתייחסים אליהם ככאלה). המרכיב השני הוא סוכר. המרכיב השלישי הוא שמן קנולה. המרכיבים השישי, השביעי והשמיני, הם צורות שונות של סוכר (דבש, סירופ סוכר חום, סירופ תירס עתיר פרוקטוז). אם נחבר את הסוכר הלבן עם יתר צורות הסוכר בחטיף הזה, הוא יהיה הראשון ברשימת המרכיבים (היצרן מחויב לפרסם את המרכיבים לפי כמותם במוצר, בסדר יורד).
אז תקשיבו, אם עד היום לא ידעתם, הגיע הזמן שתדעו: זה לא באמת חטיף אנרגיה. זה ממתק, ולא מהזן האיכותי. ואם אתם אוכלים אותו במקום שוקולד ומרגישים שאתם עושים משהו בריא, עזבו שטויות ולכו על השוקולד. יותר טעים ויותר בריא (בהנחה שמדובר בשוקולד משובח).
ואם דווקא בא לכם חטיף אנרגיה, הנה מתכון לאחד שבאמת נותן אנרגיה. הוא עשוי על טהרת האגוזים והשקדים, בתוספת שמן קוקוס ושוקולד 100%. הילדים שלי אכלו אותו ממש בשמחה לארוחת הבוקר. הכנתי אותו פעם אחת בלי שוקולד, פעם אחת בציפוי שוקולד, ופעם אחת עם השוקולד בפנים. בשלושת המקרים הוא היה טעים מאוד. בגרסאות השוקולדיות שלו, הוא הרגיש לי יותר כמו קינוח, ולא כמו ארוחת בוקר. לילדים שלי, שהיו אוכלים עוגת שוקולד בכל בוקר בשמחה לארוחת הבוקר אם הייתי מכינה להם, לא היתה בעיה כזו.
כרגיל, המתכון ורסטילי למדי. קודם כל, אל תיבהלו מהשוקולד 100%. אפשר להחליף אותו בשוקולד 70% או בסתם שוקולד מריר, ואז יכול להיות שבכלל לא תצטרכו דבש. די בטוח, למעשה. אפשר גם להמיר אותו בקקאו, אבל זה חייב להיות קקאו איכותי, לא משהו פושטי מהסופר, כי אני חוששת שזה יקלקל את הטעם.
שמן קוקוס אפשר למצוא בכל חנות טבע, וגם בלא מעט סופרים, לפחות בתל אביב. הוא גם טעים וגם ממש ממש בריא. אם אין לכם, אפשר להשתמש בחמאה מומסת.
אם תכינו את הגרסה הלא שוקולדית של החטיף, הוא חייב להישמר במקרר – אחרת יתפרק. גם שמן קוקוס וגם חמאה רכים מכדי להחזיק אותו פריך ויציב מחוצה לו. אני חושבת ששימוש בשוקולד יאפשר שמירה שלו מחוץ למקרר – אני לא בטוחה, כי לא הספקנו לבדוק. הם חוסלו במהירות האור.
גם השקדים, האגוזים וחמאת השקדים יכולים להיות מוחלפים בכל אגוז ו/או חמאת אגוז לבחירתכם. אני מאוד אהבתי את השילוב של שקדים ופקאנים.
חטיפי אנרגיה אמיתיים, קראנצ'יים ושוקולדיים (מבוסס על המתכון הזה)
1/2 כוס אגוזי פקאן
1/2 כוס שקדים (השתמשתי בשקדים פרוסים)
1/4 כוס קמח שקדים (פשוט שקדים טחונים)
1/4 כוס קוקוס טחון
1/4 כוס חמאת שקדים
1/4 כוס שמן קוקוס
4 כפות (40 גרם) שוקולד 100%, או 70%, מומס (או קקאו משובח)
2-4 כפות דבש (לפי הטעם, ושימו לב, אם אתם משתמשים בשוקולד ממותק, לדעתי זה מיותר)
1 כפית תמצית וניל
1. מניחים בקערה של מעבד המזון את האגוזים והשקדים, ומקצצים מעט בכמה פולסים.
2. מחממים מחבת יבשה על להבת הגז, וקולים בה את האגוזים והשקדים: מניחים אותם במחבת, ומערבבים מדי פעם. אחרי דקה מוסיפים את הקוקוס, וממשיכים לערבב, עד שהכל מזהיב מעט.
3. מעבירים לקערה. מוסיפים את כל שאר המרכיבים, ומערבבים היטב.
4. מרפדים תבנית בגודל 10X20 ס"מ בנייר אפייה משומן קלות בשמן קוקוס.
5. מעבירים את התערובת לתבנית, מיישרים, מכסים היטב ומעבירים למקפיא לחצי שעה לפחות.
6. אופציה לציפוי שוקולד:
במקום להכניס את ה-4 כפות שוקולד לתערובת, מערבבים עם כף דבש ושתי כפות חמאת שקדים, ומורחים על החטיפים, אחרי שהיו במקפיא חצי שעה לפחות. מחזירים להקפאה של חצי שעה נוספת להתייצבות של הציפוי.
אופציה לציפוי שוקולד לבן/חטיף שוקולד לבן: ממירים את השוקולד בחמאת קקאו (אפשר לקנות חמאת קקאו בחנויות לחובבי בישול).
7. מוציאים מהמקפיא, וחותכים לחטיפים (אני חתכתי לשישה) או לקוביות.
8. מאחסנים במקרר. מטיילים אליו כל רגע עד שהכל נגמר, וזה לא באמת משנה לאיזו צורה חתכתם את תכולת התבנית, היא תיגמר מהר.
צילמה: נעה קדמי.
זוכרים את ה – quest שלי למציאת ארוחת בוקר לילדים, שתהיה מקובלת גם עליהם וגם עליי? ושייקח זמן סביר להכין אותה? אז הנה עוד תחנה בדרך הזו. עוד מנה שהם נהנים ממנה לפרקים, גם אם אינם מוכנים להיפרד לנצח מדגנים בחלב למענה.
כשהייתי ילדה, ואחר כך נערה, ממש אהבתי את כל מעדני החלב, בהתחלה הפשוטים (כי זה מה שהיה – פרילי ופריגורט, זוכרים?), ואחר כך המתוחכמים. מתישהו זה עבר לי. היום אין לנו בבית מעדני חלב בכלל, מה שכמובן הופך את כל הדברים הללו למשאת נפש עבור שלושת הילדים שלי.
מדי פעם, כשמתחשק לי משהו מתוק, אני מערבבת יוגורט עם קצת דבש או פירות, או עם ריבה ללא סוכר, מה שמכונה " מעדן פירות" – כל הסן-דלפורים למיניהם.
מכיוון שחיבור בין יוגורט לריבה הוא מעשה פשוט וזריז, קל מאוד להגיש את זה לארוחת בוקר, והאמת שזה כמעט לא מתכון, רק מערבבים דברים.
יש שתי תחנות בדרך לערבוב: חצי שעה של ניקוז היוגורט, תביא אותו לגבהים חדשים של טעם, וערבוב עם קצת וניל ודבש, להקהות את העוקץ החמצמץ שלו ולהפוך אותו לדומה יותר ליוגורטים המתקתקים המסחריים.
אני משתמשת ביוגורט של תנובה, 7% שומן, שמגיע בכדים של ליטר וחצי ויש לו פקק ירוק. גם הכד בעל המכסה האדום שבו 4.5% שומן יצלח, או היוגורט של תנובה שיש לו ציור של פרחים על הגביע. גם היוגורטים של מחלבת השומרון ואלה שמתקראים "יוגורט יווני" יעבדו מצוין. אני לא אוהבת את היוגורטים שקוראים להם "ביו" ויש להם 3% שומן ומטה ומרקם נוזלי, ולא בטוחה שניתן לנקז אותם (לא ניסיתי).
מבחינת הריבה – אתם מוזמנים להשתמש בכל ריבה ללא סוכר שאתם אוהבים, או בריבה עם סוכר, או בריבה שהכנתם לבד. אם אתם אוכלים את זה מיד, גם פירות חתוכים יעבדו מצוין (אם כי סביר להניח שזה יהיה פחות מתוק, הריבות הללו מאוד מתוקות). אני שמתי 2 כפיות ריבה בכל כלי, כי הילדים שלי אוהבים את המתיקות. נעה גרסה שכפית וחצי היו מספיקות לה.
להגשה, השתמשתי בשלוש צנצנות קטנות של חרדל אנגלי, בנפח של 150 מ"ל. אתם מוזמנים להשתמש בכל כלי שיש לכם, למשל כוסות זכוכית קטנות לקפה טורקי. אני ממליצה לא לוורת על ההגשה הנאה בכוס זכוכית לטובת כוס חד פעמית מפלסטיק, למשל, כי אנחנו אוכלים גם עם העיניים.
גביעי יוגורט ופרי (לשלושה כלים בנפח של 150 מ"ל)
3 גביעי יוגורט (או 600 ג', אם אתם קונים כד)
1 כף גדושה דבש
1 כפית תמצית וניל
6 כפיות ריבה ללא סוכר, כמו סן-דלפור
צילום, סטיילינג ומצב-רוח טוב: נעה קדמי.
שלום, קוראים לי דניאלה, והילדים שלי אוכלים דגנים בבוקר. לפחות חלקם. עם חלב. הנסיון שלי למצוא לזה תחליף שיניח את דעתם, טרם הגיע לקיצו. הם ישמחו להחליף את הדגנים בפנקייקס, עוגת שוקולד או קרואסון, כמובן. אני מחפשת ארוחת בוקר שתענה על דרישות הטעם שלהם, ועל הדרישות הבריאותיות שלי. ושאפשר יהיה להכין אותה בבוקר בזמן סביר. טרם נמצאה פשרה כזו שהחזיקה לאורך זמן.
גרנולה היתה מועמד מצוין שהחזיק לזמן קצר, עד שעבר להם. אני לא מבינה למה, כי בעיני גרנולה ביתית עולה עשרות מונים על צ'יריוס עם חלב. טוב, בעיני רוב המאכלים בעולם עולים עשרות מונים על צ'יריוס עם חלב, אז כנראה שזו לא חוכמה.
בכל מקרה, אשתף אתכם במסע שלי למציאת ארוחת בוקר שתהלום את הצרכים של כולנו.
קצת התלבטתי בקשר למתכון הזה. יש המון מתכונים ברשת לגרנולה ביתית, ואני מניחה שרובם טובים, כי גרנולה ביתית היא קלה להכנה.
מצד שני, ובניגוד למה שהייתי מצפה, למרות שלא מעט אנשים אוכלים גרנולה, רובם לא מכינים אותה. ולכן החלטתי שיש מקום למתכון הזה, שיהווה קריאה לכל חובבי הגרנולה באשר הם, להכין אותה לבד.
פוחדים מעבודה קשה? העבודה היא לערבב את כל המרכיבים ולוודא שהם לא יישרפו בתנור. לא כזה מסובך. במיוחד אם משתמשים בטיימר. והטעם? הו, הטעם. גרנולה טרייה היא כל כך הרבה יותר עשירה בטעמה מזו הקנויה. ואנחנו יודעים בדיוק מה הכנסנו לשם: הכל מרכיבים איכותיים ומשובחים.
אני אוהבת את הגרנולה שלי עשירה יחסית: על חצי קילו שיבולת שועל, אני מוסיפה חצי קילו תערובת של אגוזים, זרעים ופירות יבשים. אתם מוזמנים לשחק עם הכמויות איך שמתחשק לכם.
כמרכיב שומני, השתמשתי בחמאה. אפשר בהחלט להשתמש גם בשמן בעל טעם נייטרלי – אבל קחו בחשבון שזה ממש לא בריא. מי שרוצה להימנע מחמאה מטעמי מוסר או בריאות, אני ממליצה לו לנסות לשים את ידיו על שמן זית כתית שעשוי מזיתי לצ'ינו, שטעמו עדין ונייטרלי.
להמתקה, השתמשתי בלא הרבה דבש. אפשר להמיר אותו באגאבה, סירופ מייפל או סתם סוכר. המתיקות היא עדינה ואני מעדיפה לשלוט בה, ולהוסיף דבש ליוגורט אם ארצה, מאשר לקבל גרנולה מתוקה כמו סוכריה.
תערובת האגוזים והפירות היבשים המוצעת היא בגדר המלצה בלבד, ואתם מוזמנים לשנותה בהתאם לטעמכם ולמה שיש במזווה שלכם.
גרנולה ביתית
500 ג' שיבולת שועל (לא עדינה ולא מהירת הכנה)
100 ג' זרעי חמניה
100 ג' זרעי דלעת
100 ג' שבבי שקדים
100 ג' קוקוס טחון
100 ג' צימוקים
100 מ"ל דבש (5 כפות)
100 ג' חמאה, מומסת
2 כפיות שטוחות קינמון
1 כף תמצית וניל
מערבבים בקערה את כל החומרים היבשים, פרט לצימוקים. אם בחרתם בפירות יבשים נוספים – הם לא נכנסים לתנור! מוסיפים אותם בסוף.
יוצקים מעל את הדבש, הווניל והחמאה המומסת, ומערבבים, בכף או בידיים, עד שהכל קצת רטוב מהדבש ומהחמאה.
מעבירים לתבנית מרופדת בנייר אפייה, בשכבה לא עבה. אני משתמשת בשתי תבניות של התנור. אופים 20-30 דקות בתנור שחומם מראש לחום בינוני, ומוציאים פעם אחת כדי לערבב – יש לתערובת נטייה להשחים בקצוות.
כעבור 20 דקות או כשהגרנולה זהובה ומוכנה, מוציאים מהתנור ומצננים. מערבבים פנימה את הצימוקים. מאחסנים בקופסה אטומה. לדעתי זה יכול להחזיק חודש בקלות, לא חושבת שיצא לנו לבדוק את זה אי פעם.
גן עדן ריבועי
יש זיווגים משמיים. נגיד, פטרוזיליה ולימון. נגיד, עגבניות ושום. קישואים ושמיר. תותים ושמנת. אחד הזיווגים החביבים עליי ביותר, שהוא באמת made in heaven לטעמי, הוא השילוב בין שוקולד לבוטנים מלוחים. משהו בשילוב בין המתוק למלוח, בעושר של הטעמים, פשוט שובה את לבי בכל פעם מחדש. עד כאן אתם איתי? מעולה.
אוקיי, עכשיו דמיינו לעצמכם את הדבר הבא: בסיס פריך ומתקתק מלמטה. ציפוי שוקולד מלמעלה. בתווך: מילוי קרמל עשיר, ובתוכו בוטנים מלוחים (שאף אחד לא יגיד סניקרס, בבקשה. זה פי אלף יותר טעים מסניקרס ואין בכלל מה להשוות). כזה. על הלשון שלכם. דמיינתם? יופי.
המתכון המקורי הוא של נייג'לה לוסון. היא מכינה תחתית מבצק פריך, וקרמל מחלב משומר, וציפוי שוקולד שעשוי משוקולד בלבד. אני המרתי את תחתית הבצק הפריך בתחתית של ביסקוויטים וחמאה, את מילוי הקרמל הכנתי בעצמי (כי אני נרתעת מהשומן הצמחי שבחלב המשומר), ולציפוי השוקולד הוספתי שמנת מתוקה.
יש לי איזה עניין עם קרמל. אני ממש אוהבת אותו. מצד שני, חצי מהפעמים שאני מכינה קרמל, אני שורפת אותו. מצד שלישי, אני לא נותנת לזה לרפות את ידיי, ומיד מכינה עוד אחד. הפעם הלכתי על מתכון שמצאתי ברשת, שהציע להתחיל בהמסת חמאה, ורק אז להוסיף את הסוכר, ולערבב ברציפות עד להמסתו. זה היה מאוד מעייף לזרוע שלי, ועם זאת, הצלחתי להימנע מלשרוף את הקרמל. אם אתם מעדיפים את הדרך המסורתית של המסת סוכר, ורק אחר כך הוספת חמאה, יחד עם השמנת, אתם מוזמנים לנקוט בה, קשה לי להאמין שזה משנה משהו מבחינת הטעם.
הנה המתכון המקורי.
ריבועי שוקולד, בוטנים וקרמל (בהשראת נייג'לה לוסון)
תבנית מרובעת באורך 23 ס"מ, או משהו דומה (לי היתה תבנית מלבנית באורכים קצת אחרים), מרופדת בנייר אפייה
לתחתית הביסקוויטים:
200 ג' ביסקוויטים פשוטים, מרוסקים במעבד מזון
100 ג' חמאה מומסת
למלית:
2 כוסות סוכר (השתמשתי כוס אחת סוכר חום וכוס אחת סוכר קנים, אבל גם לבן יילך)
200 ג' חמאה
1.5 מכלים שמנת מתוקה
250 ג' (כוס ורבע בערך) בוטנים קלויים ומלוחים ללא קליפה
לציפוי:
200 ג' שוקולד מריר
חצי מכל שמנת מתוקה
מערבבים בקערה את פירורי הביסקוויטים והחמאה המומסת עד שהחמאה נספגת בפירורים. משטחים על גבי נייר האפייה שבתבנית.
מכינים את מלית הקרמל: ממסים בסיר קטן את החמאה. מוסיפים את הסוכר, ובוחשים ברציפות על גבי להבה בינונית למשך 6-8 דקות, עד שנוצר קרמל. מסירים מהאש לרגע, ומוסיפים בזהירות את השמנת. בזהירות, כי זה יגרום לסוכר לקפוץ ולרחוש ולבעבע, ולהתעצבן באופן כללי. מחזירים את הסיר לאש, ומערבבים שוב לתערובת אחידה. יכולה להיות שחלק מהסוכר נקרש, והערבוב מעל האש יסייע לו לחזור ולהמס.
מודדים כוס ו-3/4 מרוטב הקרמל, ומערבבים אותו עם הבוטנים המלוחים. יוצקים על תחתית הביסקוויטים, ומניחים קצת בפריזר.
בינתים מכינים את ציפוי השוקולד: ממסים את השוקולד בסיר כפול או במיקרו. מוסיפים חצי מכל שמנת מתוקה, ומערבבים לתערובת אחידה. מצננים מעט.
מוציאים את התבנית מהפריזר, יוצקים עליה את ציפוי השוקולד, ומורחים אותו לציפוי אחיד בעזרת לקקן.
מחזירים למקפיא. כעבור כשעתיים, אפשר לחתוך לריבועים קטנים בעזרת סכין חדה. אפשר להחזיר למקפיא בתבנית, ואפשר להעביר לקופסא. אוכלים אותם ישר מהמקפיא. הנסיון שלי אומר, שריבוע אחד הוא לא מספיק, ושניים הם יותר מדי. נחשו כמה אני אוכלת.
תגובות אחרונות