Category Archives: נשנוש

צילמה: נעה קדמי.

סיפרתי כבר בעשרה דברים שאתם לא יודעים עליי, שאחד החטיפים החביבים עליי בעולם כולו הוא צ'יפס בטעם מלח וחומץ. איזה מזל שאין אותו בארץ.

עדיין זכורה לי נסיעה אחת ברכבת שעשיתי בסידני, אוסטרליה. היינו בטיול, ועשיתי איזו שליחות למען בן-משפחה, יום לפני שעמדנו לטוס לקצה אחר של אוסטרליה. רענן נשאר עם הילדים, ואני החמצתי את ארוחת הצהריים – הכל היה מאוד לחוץ – וקניתי לי שקית של איזה חצי קילו צ'יפס מלח וחומץ לאכול בדרך. בסופה של הדרך הזו, היו לי כוויות של חומצה על הלשון, אבל זה לא גרם לי להתרחק מהצ'יפס הזה.

צ'יפס בטעם מעושן

אז כמובן שמתישהו החלטתי לנסות להכין לבד. התחלתי עם התנור, כי טיגון עמוק הוא קצת מעיק, אבל זה לא עבד. לפחות לא בשבילי. חצי מהצ'יפסים נשרפו, בעוד שהמחצית השניה עוד היתה סמרטוטית, לחה ובכלל לא מוכנה.  היו כמה שיצאו טוב, אבל באופן יחסי, היה הרבה יותר מתגמל לטגן אותם. הרשת מלאה בפוסטים של אנשים שלא מסכימים איתי, הכינו חטיף צ'יפס אפוי ונראה – לפי המילים והתמונות – שיצא להם ממש טוב. אם אתם ממש לא רוצים לטגן, גגלו ובדקו את הנושא.

אם אתם נשארים איתי בתחום הטיגון, צפויה לכם חוויה פריכה, מלוחה, חמצמצה, פיקנטית, שמנונית ומענגת.

בנוגע לטיגון: אפשר לראות בתמונות שטיגנתי במחבת, בעיקר לצורכי הצילומים. אחרת, מי שיש לה מה שמכונה סיר טיגון, ושבבית בו אני גדלתי נקרא פשוט צ'יפסר, זה הזמן לשלוף אותו מהארון בוא הוא מתחבא ולנגב ממנו את האבק. אחרת, לכו על סיר או מחבת.

הפעולה המיותרת של זריית פפריקה מעושנת טרום הטיגון. לא מרגישים את הטעם, אז אין מה לטרוח.

בעניין השמן, טיגנתי את הצ'יפסים בשמן קוקוס. זה הורגש קלות בטעם אך לא הפריע כלל, לפחות לא בעיני ובעיני יתרת הטועמים (נעה, הבן שלה וכל הילדים שלי. ואני, כמובן). אפשר לטגן בשומן בקר, זה מסריח ברמות קשות אבל טעים ובריא. ואם אתם מטגנים בשמן צמחי רגיל, פשוט אל תגלו לי, מה שאני לא יודעת לא מזיק לי.

מייבשים היטב במגבות נייר

הכנתי שני סוגי צ'יפס: בחומץ ובמלח, ובטעם מעושן. להכנת הצ'יפס בחומץ, יש להשרותו בחומץ לכל זמן בין חצי שעה לחמש-שש שעות, וככל שהזמן ארוך יותר, כך הצ'יפס יהיה חמוץ יותר.  אני השריתי לשעתיים, והוא יצא בהחלט חמצמץ, אבל הייתי עומדת בכפל זמן, נדמה לי. השתמשתי בחומץ טבעי רגיל ופשוט. מי שאוהבת, יכולה להמיר חלק ממנו בחומץ בלסמי.

היטב! צ'יפס רטוב אומר שמן משפריץ.

הצ'יפס המעושן קיבל את טעמו מהתבלין הגאוני המכונה פפריקה מעושנת. התלבטתי אם לתבל בפפיקה לפני או אחרי הטיגון. תיבלתי לפני, וזו היתה טעות, כי הטעם הולך לאיבוד בטיגון. אז תיבלתי שוב אחרי. אני מזמינה אתכם לתבל רק אחרי.

הצ'יפס דורש חיתוך דקיק  – אפשר להשתמש במנדולינה, מעבד מזון או בסכין והרבה סבלנות, העיקר שיהיה דק. אני השתמשתי במנדולינה.

אם אתם מוצאים תפוחי אדמה שכתוב עליהם שהם מיועדים לטיגון – יש להם קליפה אדומה בדרך כלל – לכו על זה. אם לא, שימו מבטחכם בעובדה שמה שחתוך ממש דק ומטוגן בשמן עמוק, כמעט תמיד יהפוך לפריך.

חטיף צ'יפס ביתי בטעם חומץ ומלח – 2-4 מנות (או מנה אחת, במקרה שלי)

2 תפוחי אדמה גדולים

בערך 2 כוסות חומץ, אולי יותר (כדי כיסוי הצ'יפס)

מלח לפי הטעם

שמן לטיגון

1. קולפים את התפודים ופורסים דק מאוד.
2. מניחים בקערה ומכסים בחומץ.
3. משהים במקרר לשעתיים או יותר.
4. מסננים את התפודים, ומייבשים במגבות מטבח או מגבות נייר, לספיחת עודפי חומץ.
5. מחממים שמן לטיגון עמוק בסיר או במחבת.
6. מפזרים על פני השמן את פרוסות התפודים, שלא ידבקו זה לזה – זהירות, כי השמן מתיז.
7. מטגנים עד שמזהיב היטב, ומוציאים בעזרת כף מחוררת אל נייר סופג. ממליחים.
8. חוזרים על הפעולה עד שנגמרות פרוסות הצ'יפס.
9. משתדלים לא לחסל את הכל תוך כדי הטיגון (האמינו לי, זה לא קל).

חטיף צ'יפס בטעם מעושן – 2-4 מנות

2 תפוחי אדמה גדולים

פפריקה מעושנת

מלח

1. קולפים את התפודים ופורסים דק מאוד.
2. מפזרים על פני השמן את פרוסות התפודים, שלא ידבקו זה לזה – זהירות, כי השמן מתיז.
3. מטגנים עד שמזהיב היטב, ומוציאים בעזרת כף מחוררת אל נייר סופג.
4. זורים פפריקה מעושנת ומלח בכמויות נדיבות על פרוסות הצ'יפס מיד אחרי הוצאתן מהמחבת.
5. חוזרים על הפעולה עד שנגמרות פרוסות הצ'יפס.
6. מחביאים מבני בית טורדניים (בבטן!).

צילמה: נעה קדמי.

וגם דפי אורז. וגם, כמובן, לימון. כי המסורת דורשת שאשכח משהו.

יוצא שאני ממשיכה את הקו ההודי מהשבוע שעבר, וטוב שכך, כי אוכל הודי ישמח לבב אנוש. הסמוסות הן הבורקס של המטבח הודי. כיסני בצק ממולאים בכל טוב, אבל עם טוויסט: מטוגן במקום אפוי.

כלומר: קודם כל, יש פה בצק. שזו כבר התחלה משובחת ומשמחת לכל חובב פחמימות. לעתים קרובות תמצאו אותי מעקמת את אפי נוכח בצקים, יען כי נמנעת מגלוטן הנני, וקשה להגיע לרמה של בצק-על-בסיס-חיטה משלל תחליפי הקמח נטולי הגלוטן, אבל לא הפעם. הפעם מצאתי, בדרך עקלקלה, תחליף ראוי וטעים.

דפי/עלי אורז מרובעים.

התחליף לבצק גלוטני כאן הוא דפי אורז (שיש הקוראים לו עלי אורז ויש הקוראים לו דפי אורז, ואני אשתמש כאן בשני המונחים כדי שאף אחד לא ירגיש מופלה). כן-כן, הדפים השקפקפים הללו שמכינים מהם ספרינג רולז. אפשר למצוא אותם בכל חנות שמחזיקה מוצרים של המזרח הרחוק, בחנויות טבע, וגם בלא מעט סופרים רגילים לגמרי. אנחנו שואפים לרכוש את הסוג המלבני, מכיוון שנוח יותר להשתמש בו כדי ליצור בורקסים קטנים, אבל אם מצאתם רק עגולים – זה בסדר, גם כך זה עובד.

אחר-כך, יש פה מלית של ירקות ובשר, שמכינים במחבת וכמובן מתבלים היטב, כדרך ההודים. אם אתם רוצים לוותר על בשר, אפשר בהחלט להמיר אותו בעוד תפוח אדמה, מה שיהפוך את כל העסק לטבעוני למהדרין.

עבודה עם דפי אורז:

דפי האורז עשויים מתערובת של קמח אורז (שהוא בעצם אורז טחון) ומים. אלו הם עלים דקים, קשים ושבירים. כדי לעבוד איתם, טובלים אותם במים לריכוך. אני דואגת לכלי שטוח ורחב, שעלה האורז יכול להיכנס אליו בשלמותו, וממלאת אותו במים.

טובלים עלה אחד לכמה שניות, ומניחים על משטח עבודה (אני מניחה על קשר חיתוך גדול). בשלב הזה הוא עשוי להרגיש לכם עדיין כאילו הוא קשה מדי ולעולם לא יתגלגל ברכות לבורקס. אל תתרגשו. חותכים את העלה לרצועות. אני חתכתי לשלוש רצועות.

מניחים כפית של מלית בקצה הרצועה הקרוב אלינו, ומקפלים את הקצה על המלית בצורת משולש.

את המשולש שנוצר, מקפלים כולו שוב למשולש, וממשיכים ככה עד שנגמרת הרצועה.

אם נשארת חתיכה של בצק, פשוט מקפלים אותה איך שיוצא. אם חלק מהמלית נמלט החוצה, מחזירים אותו לבצק וממשיכים לקפל בלי להתרגש.

כדי שהסמוסות לא ידבקו לצלחת שעליה הם מונחים, אני לוקחת שתי מגבות נייר, מרטיבה וסוחטת, ואז פורשת על הצלחת. המצע הלח מונע הידבקות.

טיגון:

אחרי שיצרנו כיסון חמוד של בצק ממולא בבשר וירקות, אנחנו מחממים שמן לטיגון עמוק או חצי-עמוק (בטיגון עמוק, השמן מכסה את כל הסמוסה. בחצי-עמוק, הופכים אותה באמצע), ומטגנים את כל העסק. אני השתמשתי בשמן קוקוס, כי הוא יחסית עמיד בטיגון, אתם מוזמנים להשתמש באיזה שמן שחשקה נפשכם.

אני בחרתי לטגן בסיר די קטן, עקב מצוקת שמן. אפשר כמובן לטגן במחבת או בסיר רחב יותר.

אני ממליצה מאוד לזרוק שליכטה של יוגורט, מתובל או לא, על התענוג החם-מתפצח הזה, הפריך ולוהט מבחוץ ורך וטעים מבפנים, ואל תאשימו אותי אם תפרצו בריקוד הודי מרוב שמחה ותתחילו להציץ על אהוביכם מאחורי עצים.

מיני-סמוסות מבצק אורז

2 תפו"א בינוניים, חתוכים לקוביות קטנות (400 ג' בערך)

1 בצל, קצוץ (150 ג' )

300 ג' בשר בקר טחון (או עוד תפו"א)

2 ס"מ שורש ג'ינג'ר, קצוץ

2 ס"מ שורש כורכום

2 שיני שום, קצוצות

1 פלפל חריף, קצוץ

2 כפיות כמון טחון

2 כפיות כוסברה טחונה

2 כפיות גאראם מסאלה

1 כוס אפונה קפואה, מופשרת

1 כף מיץ לימון (או פחות)

מלח ופלפל

1 חבילה דפי אורז

שמן לטיגון חצי-עמוק או עמוק

1. מחממים מעט שמן במחבת (אני השתמשתי בשמן קוקוס), ומטגנים בו את הבצל והתפודים, עד שהם מתרככים.

2. מוספים את הבשר, ומטגנים עד שהוא מאפיר.

3. מוסיפים את השום, שורש הג'ינג'ר, הפלפל החריף והאפונה, ומגררים פנימה את שורש הכורכום. מערבבים ומטגנים עוד שתי דקות.

4. מוסיפים את התבלינים היבשים, מערבבים ומטגנים עוד שתי דקות. אם אתם חוששים שיהיה מתובל מדי, התחילו בחצי מכמות התבלינים והוסיפו לאט לאט עד שיגיע לטעם הרצוי. זכרו שבצק עוף את המלית והיא צריכה להיות מתובלת למדי.

5. מוסיפים מיץ לימון ומלח, מערבבים וטועמים. מניחים למלית להתקרר מעט.

6. טובלים דף אורז במים למסר שניות. מנערים, ומניחים על מבטח עבודה.

7. חותכים את דף האורז לשלוש רצועות.

8. מניחים כפית מלית בקצה הקרוב אלינו של כל רצועה, מקפלים למשולש, ומקפלים שוב ושוב עד שהרצועה הופכת לכיסון משולש (בורקס, נו).

9. מניחים על צלחת מכוסה בשתי מגבות נייר שהורטבו ונסחטו, וממשיכים כך עד שנגמרת המלית, או עד שנגמרים דפי האורז, או עד שנמאס לנו.

10. מחממים שמן לטיגון עמוק או חצי עמוק. בטיגון חצי עמוק, משתמשים בפחות שמן, אבל צריך להפוך את הסמוסות כעבור מספר דקות, כשהן מזהיבות מצד אחד, ותוך כדי גם להיזהר שהן לא תידבקנה לתחתית הסיר.

11. מניחים את הסמוסות בשמן, ומטגנים עד הזהבה עמוקה, בערך 5 דקות. מניחים לניקוז השמן על נייר סופג.

12. מגישים חם, עם יוגורט.

צילמה: נעה קדמי.

לא, לא צ'יפס גבינתי. צ'יפס שעשוי מגבינה. זה טעים בדיוק כמו שאתם מדמיינים. נטעם לגמרי כמו חטיף, אבל זה אוכל אמיתי, אם אתם לא רגישים לחלב.

האם אתם אוהבים את הגבינה שנוזלת ממבין פרוסות הלחם של הטוסט אל הטוסטר והופכת למה שמכונה בפי ילדיי "ביסלי גבינה"?

אוהבים? מעולה. המתכון הזה הוא בדיוק בשבילכם. פרוסות דקות מאוד של גבינה צהובה פיקנטית מעט, כמו טל העמק, שנחתכות לריבועים, שמונחים על נייר אפייה. שמונה דקות בתנור, חמש דקות קירור, והנה לכם.

צ'יפס בעל איכות חטיפית מושלמת: פריכים, מלוחים, ממכרים וכיפיים. אבל עשויים מאוכל אמיתי: גבינה. אם אתם סופרים פחמימות, יש פה די מעט מהן, ומדובר במקור איכותי של חלבון ושומן (בהנחה שתבחרו גבינה טובה, כמובן. לא גבינה צהובה נחותה שטעמה משעמם).

אני ממליצה לכם לבקש מאשת השירות שמאחורי מקרר הגבינות בסופר לפרוס את הגבינה הכי דק שהיא יכולה. אל תסתפקו בלבקש: בקשו לראות את הפרוסה הראשונה, ולוודא שהיא דקה.  אמנם הכנתי גם צ'יפס גבינה מפרוסות גבינה שנפרסו די עבה, אבל יש להן שני חסרונות: לוקח להן יותר זמן להיות מוכנות, ואי אפשר לאכול הרבה מהן, כי הן מאוד-מאוד משביעות. הדבר הזה הוא פועל יוצא של היות צ'יפס הגבינה עשוי, ובכן, מגבינה: זה די משביע, ואפילו מזין, מה שקשה לומר על חטיף צ'יפס רגיל.

אם אתם חושבים שכשהכנתי צ'יפס גבינה עבים לא אכלתי מהם הרבה, אתם מאוד חמודים וגם טועים. הם היו עבים, הם היו טעימים, ואכלתי מהם עד שכאבה לי הבטן.

אחר כך ראיתי ברשת שיש מתכונים שבהם מגררים את הגבינה ומוסיפים לה תבלינים. אני מניחה שאפשר גם לזרות תבלינים מלמעלה, וזה יתאים לחובבי הצ'יפס בטעמים. אני הלכתי על הנטורל.

צ'יפס גבינה בתנור – 2 מנות (אם אתם גרגרנים כמוני, תוכלו להתגבר עליה לבד בקלות יחסית)

100 ג' גבינת טל העמק, או גבינה צהובה קשה אחרת שאתם אוהבים, פרוסה דק

1. מניחים כמה פרוסות גבינה זו על גבי זו, וחותכים למלבנים. חוזרים על הפעולה עם כל כמות הגבינה.
2. מניחים כל מלבן בנפרד על תבנית תנור מצופה בנייר אפייה, במרחק-מה זה מזה.
3. אופים 8-12 דקות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות. יתכן שהצ'יפסים שבשולי התבניות יהיו מוכנים לפני אלה שבאמצעיתה, ואז אפשר להוציא את התבנית מהתנור, להעביר את המוכנים לכלי אחר לצינון, ולהחזיר את השאר לתנור.
4. מצננים חמש דקות לפני האכילה, ומתפלאים כמה מהר – וכמה לבד – אפשר לחסל צ'יפס מ-100 גרם גבינה.