Category Archives: מנה עיקרית

צילום וסטיילינג: נעה קדמי.

פעם הייתי מכינה בולונז כהלכתו: עם גזר, סלרי ויין, מבושל שעות ארוכות על אש קטנה. זה היה מאכל תאווה מענג. ואז באו הילדים.

כבר 11 שנה אנחנו הורים, ועדיין מופתעים, בכל פעם מחדש, מכמה שאנחנו (בעיני עצמנו) אכלנים מצטיינים, וכמה שהילדים שלנו לא אוהבים את זה ואת ההוא, וכמובן, לא יעלה על הדעת שתהיינה להם חתיכות בבולונז.

ואז היתה תקופה, שבכל פעם שהכנתי רוטב בולונז, הכנתי גם רוטב בלונז (כי ככה הילדים שלי אומרים): סתם רוטב עגבניות עם בשר טחון.

ואז חשבתי על דרך אמצע שתהיה מקובלת על כל הצדדים: אני לא אוותר על ירקות ארומטיים ויין ברוטב שלי, אבל נטחן את כל מרכיביו לרוטב חלק, וכך לא תהיינה בו חתיכות חשודות ומרושעות של ירקות, שזוממות לעשות השד-יודע-מה לילדים המסכנים שלי.

בשבת אירחנו שתי משפחות של חברים, והגשנו פסטה ברוטב הזה, שהיה הצלחה מסחררת גם בקרב הבררנים שבחבורת הילדים, וסביב השולחן נשמעו דרישות למתכון, ורצוי מלווה בתמונות (נהיו מפונקות, החברות שלי). אז הפוסט הזה מוקדש למיכלי ולליאתי.

אל תתנו לבישול הארוך לרפות את ידיכם. קחו יום שבו אתם ממילא בבית, אפשר בהחלט גם בערב. שימו את הסיר על האש, ולכו להתכרבל על הספה עם ספר טוב. לפני שתלכו לישון, הרוטב יהיה מוכן.

אין לי מושג איך זה קרה, אבל הצלחנו לא לצלם גם את התימין, גם את הבזיליקום וגם את שמן הזית. נוטלת על עצמי את מלוא האחריות, ומבטיחה כי אמנם הם לא בתמונת המרכיבים, אבל הם בהחלט בתבשיל.

הרוטב הזה יקבל בשמחה רבה צרור פטרוזיליה קצוצה בתום הבישול. אצלנו נמנעתי, הילדים שלי וכו'.

כמי שנמנעת מגלוטן, אני אוהבת לאכול את הרוטב הזה מעל מנה של קישואים מוקפצים בחמאה, עליהם אני מכריזה כפסטה (אני יודעת להיות מאוד משכנעת).

אני מפצירה בכם: אם כבר אתם מכינים את הרוטב הזה, הכינו כמות כפולה, והקפיאו חצי ליום סגריר. או, כמו שקרה לי הפעם, הכינו כמות כפולה, והכל ממילא ייגמר תוך שלושה ימים.

רוטב בולונז (מתאים ל4-6 מנות פסטה) מבוסס על מתכון של בת איילון מ"ספר הפסטה הגדול"

500 ג' בשר בקר טחון

1 פחית קטנה (400 ג') שימורי עגבניות מאיכות טובה, או 400 ג' עגבניות, חתוכות

1 בצל גדול (200 ג'), קצוץ

6 שיני שום, פרוסות

1 גזר, חתוך לקוביות

1 מקל סלרי, פרוס

1 כוס יין, לבן או אדום

1 מכל קטן רסק עגבניות (100 ג')

1 ענף תימין

1 עלה דפנה

1 ענף בזיליקום (לא חובה. לי יש באדנית)

4 כפות שמן זית

מלח ופלפל

1. מחממים בסיר רחב ונמוך שתי כפות שמן זית, ומטגנים את הבצל, הגזר והסלרי עד שהם מתחילים להתרכך. מוסיפים את השום, ומטגנים דקה-שתיים. כשהכל רך, מוציאים.
2. מניחים את תכולת פחית העגבניות, הרסק והירקות המטוגנים בקערה עמוקה, וטוחנים בבלנדר מוט לרוטב חלק. אפשר לטחון גם במעבד מזון או בבלנדר, כמובן.
3. מוסיפים שתי כפות שמן זית לסיר, ומטגנים את הבשר עד שהוא מאפיר כולו. ממליחים ומפלפלים בנדיבות.
4. מוסיפים לבשר  את כוס היין, מביאים לרתיחה, ונותנים ליין להצטמצם כמה דקות על אש גבוהה, תוך ערבוב מזדמן (חמש דקות בערך).
5. מוסיפים את הרוטב הטחון לסיר, ומביאים לרתיחה.
6. מוסיפים את ענף התימין, עלה הדפנה וענף הבזיליקום, ומעבירים לאש הקטנה ביותר.
7. מבשלים שעתיים על אש קטנה. מדי פעם בוחשים. הנוזלים ילכו ויצטמצמו ככל שיעבור הזמן, וזה מצוין. הרוטב צריך להיות סמיך, יחסית יבש (בלי הרבה נוזלים), ומתובל בנדיבות רבה במלח ובפלפל.

צילום וסטיילינג: נעה קדמי.

באנגלית יש beef stew ויש roast beef. שני מאכלים שונים זה מזה, שמשותף להם בעיקר היותם עשויים מבשר בקר. בעברית, משום מה, משתמשים במילה צלי כדי לתאר את שניהם. היום נדבר על הstew, נתחי בקר המבושלים ארוכות עד להתרככות, ברוטב שמתכהה, מסמיך ואוצר בתוכו שפע של טעמים.

יש בבלוג הזה כבר מתכון אחד לצלי בקר, פה, ואני מניחה שהמתכון השני שאביא מיד לא יהיה האחרון.  אני מאוד אוהבת צלי בקר בחורף. זה טעים, מחמם ומשביע מאוד. אני נוהגת לאכול אותו עם סלט קטן ליד ועם כמה ירקות שדליתי מתוכו.

היום אדבר באריכות על צלי, כי הבנתי שסובבים אותי אנשים רבים שיש להם פוביית צלי, שמשתווה רק לפוביית שמרים או דגים, ובמקרה של צלי, באמת שאין סיבה.

אז טרם המתכון הספציפי, אשרטט בפניכם קווים לדמותו של הצלי, כדי שתוכלו להכינו בכל עת ומשלל מרכיבים שיש לכם בבית.

הבשר

אני מנחשת שאחת הרתיעות העיקריות מהכנת צלי, קשורה לבשר. גם כי בשר בקר נתפס יקר, וגם כי רבים אובדי עצות בנוגע לאיזה חלק של הבשר לקנות. אז הרשו לי לפזר מעט מהערפל. בדרך כלל, אנחנו אוהבים את בשר הצלי שלנו רך-עד-מתפרק. הרכות, במקרה של צלי, מתקבלת מבישול ארוך ואיטי של הבשר.

מדובר ביתרון כלכלי: כל הנתחים היותר פופולריים, שמתאימים לצריבה זריזה במחבת (מפילה, דרך סינטה ועד נתח קצבים), יקרים משמעותית מנתחים שנועדו לבישול איטי. וכאן אפציר בכם, ולא בפעם האחרונה: מצאו לכם קצב. מאז שהתחלתי לפקוד באופן קבוע קצב מסוים בשוק הכרמל, ואולי גם קצת קודם כשהזמנתי בשר מאטליז שמקבל הזמנות דרך אתר האינטרנט שלו, התחום הבשרי אצלנו השתדרג משמעותית. זה גם יותר זול מאשר בסופר.

איזה חלק לקנות? יש לא מעט חלקים שמתאימים לצלי: כתף (יש קדמית, אמצעית ואחורית) הוא החלק הפופולרי ביותר לצלי בקר בארץ, כך נדמה לי. גם צלעות, חזה, פילה מדומה, שריר ועוד. אצלנו בבית, מאוהבים קשות בחזה. נכון לכרגע, הוא מככב אצלנו בתבשילי קדרה. הוא נתח יחסית שומני – לפעמים הוא יופיע בוויטרינה של הקצב כשעליו כל השומן שלו, ולעתים כבר יהיה נקי. בקשו מהקצב להסיר את מרבית השומן. חלקי השומן שנותרו, יעשירו את טעם הבשר וטעם הרוטב, ויוסרו מהנתח בעת האכילה. אני אוהבת לבקש מהקצב שיחתוך לי את הבשר לנתחים, או חותכת בעצמי. מעולם לא הכנתי צלי מנתח שלם.

הירקות

כמו בהכנת מרק עוף, אנחנו מכניסים לצלי שלנו שני סוגי ירקות: ירקות ארומטיים כמו גזר, בצל, סלרי ושום, שמעשירים את טעם הרוטב וגם את טעם הבשר, וירקות שנרצה לאכול אחר כך, כמו תפודים, בטטות, פטריות ועוד.

גם כאן, מבחינתי הבסיס הוא בצל וגזר. אם יש לכם רק בצל, זה גם בסדר. שורש סלרי, שורש פטרוזיליה, עשבי תיבול למיניהם – כולם ילכו כאן נהדר.

בתחום הירקות למאכל, אני אוהבת תמיד להוסיף תפוחי אדמה, גם כי הם טעימים וגם כי הם מסמיכים את הרוטב. אם אתם מוסיפים ירקות רכים כמו דלעת, כדאי להוסיף רק בחצי השעה האחרונה של הבישול.

הנוזל

מצד אחד, אני אהיה הראשונה שתגיד לכם, שכדאי שתעשירו את הצלי שלכם בנוזלים טעימים כמו יין, בירה, ציר עוף או ציר בקר. מצד שני, אני אהיה האחרונה שתגיד לכם להימנע מהכנת צלי אם חשקה נפשכם ואין לכם בבית את כל המצרכים הללו, אבל כן יש לכם בשר, גזר, בצל ומים בברז. ברור, ברור שטעמו של הצלי יהיה עשיר ומורכב יותר בשימוש בכל הנוזלים שצויינו להלן. מצד שני, שילוב של בשר וירקות ארומטיים מקנים טעם נפלא לנוזל שבתחילת דרכו היה מים, ובתום בישול ממושך יהפוך לרוטב של צלי.

הכמות הסופית של הנוזל שתכניסו לסיר, תלויה בשלל גורמים, כמו רוחב ועומק הסיר שלכם וכמה ירקות בחרתם לשים בו. אפשר להתייחס לכמויות שציינתי כסוג של המלצה, ולא להתרגש אם תגלו שאתם זקוקים ליותר או פחות נוזלים. אנחנו רוצים שתוכן הקדרה יהיה מכוסה כמעט עד הסוף – אבל רק כמעט. מכיוון שאנחנו לא מתרגשים גם אם יש לנו רק מים כנוזל לציר, אנחנו ודאי וודאי לא נתרגש אם יש לנו רק כוס יין ושלוש עגבניות, ונשלים את החסר במים.

משך הבישול

אני נוהגת לבשל את הצלי שלי 3-4 שעות. אתם מוזמנים להתחיל לטעום כעבור שעתיים-וחצי שלוש, ולעצור כשהבשר מגיעה לנקודה החביבה עליכם של רכות ועושר-טעמים. אני תמיד פוחדת שהוא יתייבש, ואפילו מדמיינת שהוא באמת התייבש, רק כדי לטעום אותו יום למחרת (לרוב הוא יהיה טעים יותר אחרי לילה במקרר) ולגלות שהוא יצא ממש טעים.

המתכון שמיד אביא לפניכם הוא פשוט ובסיסי. אפשר להמיר את העגבניות המרוסקות והיין בעוד מים, או בנוזלים אחרים כמו בירה או מיץ תפוזים. אפשר להוסיף ממש הרבה ירקות שורש, אם בני המשפחה שלכם אוכלים כאלה. לא הייתי מוותרת על תפוח אדמה אחד לפחות, כי העמילניות שלו מסמיכה את הרוטב.

 צלי בקר ביין ובעגבניות (הכי פשוט, הכי טעים)

1 ק"ג חזה בקר (או נתח אחר שמתאים לבישול ארוך), חתוך לקוביות

2 בצלים גדולים, חצויים ופרוסים

3 גזרים

1 בטטה

2 תפו"א (אפשר גם הרבה יותר. אצלנו אין כל כך קליינטים)

1 פחית קטנה (400 ג') עגבניות משומרות מאיכות טובה, טחונות לרסק, או 400 ג' עגבניות טריות, טחונות במעבד מזון או קצוצות

1 כוס יין אדום

3-4 כוסות ציר בקר, ציר עוף או מים

מלח ופלפל

שמן זית או שומן בקר לטיגון

1. ממליחים ומפלפלים את נתחי הבשר מכל צדדיהם.
2. בסיר רחב ושטוח, מחממים את השמן או השומן, ומטגנים את הבשר מכל צדדיו עד שהוא משחים. אם יש צורך, עושים את זה בפעמיים. מוציאים את נתחי הבשר לצלחת.
3. באותו השמן, מטגנים את הבצל הפרוס עד שהוא מתרכך ומזהיב מעט. מוסיפים מעט שמן אם יש צורך. ממליחים ומפלפלים את הבצל תוך שהוא מיטגן.
4. מוסיפים לסיר את היין, העגבניות המרוסקות, ושתי כוסות ציר או מים, ומביאים לרתיחה.
5. מחזירים לסיר את הבשר ומוסיפים את הירקות הקלופים (אפשר לחתוך גס אם יש צורך, כדי שייכנסו בנוחות לסיר). מוסיפים נוזלים כדי כמעט כיסוי, ומביאים לרתיחה שניה. ממליחים ומפלפלים. סוגרים את הסיר.
6. מעבירים את הסיר ללהבה הקטנה ביותר, על האש הקטנה ביותר, ומבשלים 3-4 שעות, עד שהבשר רך.
7. פותחים את הסיר, מגבירים את האש, ונותנים לנוזלים להצטמצם. אני צמצמתי אותם בערך לחצי , וזה לקח לי בערך 15 דקות של אש גבוהה וערבוב מדי פעם. זה מעשיר ומסמיך את הרוטב.  מי שדווקא אוהב רוטב נוזלי והרבה ממנו, יכול לוותר על השלב הזה. אורכו של השלב עשוי להתארך או להתקצר, בהתאם לכמויות הנוזלים.
8. מגישים עם אורז לבן, או סתם עם סלט (הכי טעים), נאנחים בסיפוק, ומרגישים חורף.

צילמה והממה: נעה קדמי.

רונית כפיר היא אחותי, אבל לא מאותם הורים. בנוסף להיותה אינטליגנטית, רהוטה, מצחיקה, מגניבה ויפה, היא גם מכינה אוכל ממש ממש טעים. כן, כן, היא רבת מעלות כרימון.

התמזל מזלנו, ובנוסף להיותנו חברות, גם הילדים שלנו חברים. באחת הפעמים שביקרנו אותם, רונית הכינה מנה מחזה עוף טחון, שהיא קראה לה "חזה עוף בורמזי". היא סיפרה לי בהתרגשות על איך פעם חבר שלהם הגיע עם המנה הזו לאיזו מסיבה וכולם עטו עליה, ואחרי שטעמתי ממנה, הבנתי למה, ומיד ביקשתי את המתכון.

מקור המתכון הוא של אהרוני, והוא קורא לו "עוף בצ'ילי ולימון" או משהו כזה. אין לי מושג מי סבור שמקורו בורמזי ומדוע, ואין לי מושג אם זה נכון או לא, אבל המנה הזו הפכה לאחת ממנות הדגל בביתנו, ושמה התקבע, למרות שערכנו מקצה שינויים במתכון המקורי.

כבר הזדמן לי להשתמש להכנתה בחזה עוף טחון, חזה עוף קצוץ (שקוצצים לבד במעבד מזון בפולסים. ממש טעים), פרגיות טחונות או קצוצות, בשר לבן ובשר בקר. הטעמים העזים של לימון, זנגביל, שום ורוטב סויה, מחמיאים לכל סוגי הבשר ועושים שמח ומרענן בפה.

אני התאמתי את המתכון לצרכים שלנו, שזה בעיקר אומר לצרכים של הילדים שלנו, ואני מכינה אותו ללא צ'ילי, עם המון שום, ועם מבחר מצומצם וסלקטיבי ביותר של ירקות. אתם מוזמנים לשחק עם הירקות כאוות נפשכם, ואפילו להימנע מהם לחלוטין – זה עדיין יצא טעים.

הפעם הוספתי למתכון פולי סויה ירוקים, המכונים אדממה. ברשתות השיווק אפשר למצוא לעתים פולים קלופים, ולעתים בתרמיליהם. אפשר בהחלט לרכוש את הפולים הקלופים, אבל אם לא מצאתם אותם, כמוני, אפשר לבשל את התרמילים ולקלף. חבילה של 400 גרם פולים בתרמיליהם מניבה כוס אחת עם קצת עודף לנשנוש. אם אתם לא מוצאים או לא אוהבים, אפשר להשתמש גם באפונה ירוקה או שעועית ירוקה.

את הבשר הטחון אפשר לאכול כמו שהוא בכפית (זו ההעדפה שלי), להניח מעל – או לערבב עם – אורז או אטריות אורז, וגם לגלגל בדפי אורז או בעלי חסה.

אם אתם אוהבים כוסברה, הבשר יקבל בשקיקה כוסברה קצוצה. הילדים שלי לא.

בשר טחון בסגנון בורמזי (בהשראת מתכון של ישראל אהרוני)

500 ג' בשר טחון

חצי בצל, קצוץ

רבע כרובית קטנה, מופרדת לפרחים קטנים

1 גזר, חתוך לקוביות קטנות

4 שיני שום, קצוצות

2 ס"מ שורש ג'ינג'ר, קצוץ

3 כפות רוטב סויה

3 כפות מיץ לימון

1 כוס פולי סויה (אדממה) קלופים (אפשר להמיר באפונה ירוקה מוקפאת, או בשעועית ירוקה עדינה)

מעט שמן לטיגון (השתמשתי בשמן קוקוס)

(אופציה ששכחתי הפעם: 1 כף שמן שומשום)

1. מחממים שמן במחבת או בווק.

2. מניחים במחבת בצל, כרובית, גזר שום וג'ינג'ר, ומטגנים תוך ערבוב עד שהם מתחילים להזהיב (להיזהר שלא ישרפו).

3. מוסיפים את הבשר הטחון, ומטגנים תוך ערבוב מדי פעם, עד שהבשר עשוי היטב ויבש למדי. מכבים את האש.

4. מוסיפים את פולי הסויה, מיץ הלימון ורוטב הסויה, ומערבבים היטב. מתקנים תיבול אם צריך.

5. מגישים עם אורז או אטריות אורז (או אוכלים בכפית!).