צילמה: נעה קדמי.

המטבח הוא מקום בו קל מאוד לגלות איך שוב ושוב, השלם עולה על סכום חלקיו. אם במקרה חלקיו הם בננה, שוקולד וחמאת בוטנים, השלם מתפוצץ כמו זיקוקי דינור בתוך הפה.

אין ספק שבין שלל החיבורים שנועדו משמים, ישנו גם החיבור הזה. בננה-שוקולד-חמאת-בוטנים. מתוק, עמוק וגם קצת מלוח. גם המרקמים עובדים יחד בצורה מושלמת.

והיום אני מתרגמת את הרכיבים הללו למתכון סופר-קל וסופר-מספק, עם רכיבים שלרובנו יש בבית ממילא. ההכנה היחידה שנזדקק לה, הוא הקפאה של הבננות מראש.

לפני הרבה שנים, לפני היות הפייסבוק, ועוד כשהיו לי רק שני ילדים, לבית הווירטואלי שלי קראו באופן טבעי. שם שוחחתי, בעיקר עם נשים, על דברים שברומו  של העולם שלי באותה התקופה.

אוכל מאז ומתמיד היה ברומו של עולמי, ובעת ההיא כבש את האתר הקהילתי הזה בסערה גבר חביב, נקרא לו א', שהיה (הוא בטח עדיין) טבעונאי, כלומר אוכל raw food בלבד. הוא פתח בפנינו בשנת 2006 צוהר אל שייקים ירוקים (המכונים שם עד היום רסק ירוק), שוקולד שעשוי בבית מתערובת של פולי קקאו, אגוזים ותמרים, קרקרים מירקות מיובשים בשמש, וגולת הכותרת: גלידה מפירות טחונים.

לוקחים פירות קפואים. מניחים במעבד מזון. טוחנים. זהו! מי היה מאמין שזה כל-כך פשוט?

מדובר בגלידה שאי אפשר לשמור. כלומר, מה שהופך את מרקמה לגלידתי ורך הוא הערבול במעבד המזון. אם מקפיאים אותה, היא הופכת שוב לגוש אבן נוקשה. מצד שני, אפשר להקפיא אותה בכלי יחסית שטוח, ואז לשבור לחתיכות ולטחון שוב לפני האכילה. מצד שלישי, אצלנו מעולם, ואני מתכוונת מעולם, לא קרה שנשאר משהו להקפיא. די קל לחשב כמויות, ואנחנו ממש טובים בלאכול גלידה במשפחה שלי.

המתכון שלי הוא עם בננה, אבל זה יכול לעבוד עם כל פרי רך. מנגו ונקטרינות הולכים כאן נהדר, מנסיון. אבל הייתי ממירה את חמאת הבוטנים בקרם קוקוס, חמאת שקדים או שמנת מתוקה, ומוותרת על תוספות. גם רק הפרי יילך שם טוב, רק שיהיה לו טעם מאוד אינטנסיבי.

על הפירות להיות קפואים. אנא קלפו את הבננה לפני שאתם מקפיאים אותה. להקפיא פירות זה מנהג מבורך, שכדאי שתאמצו. אצלנו, בכל פעם שרענן רואה שפירות מסוימים מבשילים מדי ואיש אינו אוכל אותם, הוא מקלף (אם צריך), חותך ומקפיא. בשבועות הכנתי עוגת גבינה בציפוי ג'לי תות. הג'לי הוכן מתותים טריים שהוקפאו והמתינו לשעת כושר במקפיא. בכל פעם שחשקה נפשנו בשייק פירות, וזה קורה הרבה בקיץ, אנחנו מוציאים קופסא של פירות קפואים מהפריזר, זורקים לבלנדר עם קצת נוזל (מים, קרם קוקוס, שמנת מתוקה או חלב), ומתקררים גם מבפנים.

גלידת בננה-בוטנים עם פצפוצי שוקולד – 2 מנות נדיבות

3 בננות קפואות

2 כפות חמאת בוטנים

חצי כפית קינמון

חצי כפית תמצית וניל

1 שורה שוקולד מריר (אני השתמשתי בשוקולד מריר 70% של לינדט)

1. שוברים את הבננות לחתיכות (אפשר לחתוך ואפשר בידיים), וזורקים למעבד מזון, יחד עם שאר החומרים.
2. מעבדים עד שנוצר מרקם של גלידה. בהתחלה זה נראה כמו חתיכות שלעולם לא תהפוכנה לגלידה. אל תאבדו אמונה! מדי פעם יש לדחוף את תכולת המעבד מטה לכיוון הלהבים בעזרת לקקן, ולהפעיל שוב. תוך שתי דקות בערך יש גלידה.
3. אוכלים מיד.

צילמה: נעה קדמי.

סלחו לי, קוראי, כי חטאתי. עברו 30 ימים תמימים מהפוסט האחרון שלי. ואני אפילו לא יכולה להאשים את נעה, כי התצלומים ממתינים לי כבר שבועות, מהממים כהרגלם, רק ממתינים שאחבר אותם לטקסט ואעלה אותם לאוויר.

נבצר ממני עד כה להעלות פוסט כי בני משפחתי ואני היינו ממש עסוקים בלחלות בשרשרת, חלק מהזמן בשתי מחלות בו-זמנית. אבל הנה אני פה, ובאמתחתי מתכון שיש בו גם שוקולד וגם קצפת, אז נראה לי שאתם יכולים לסלוח לי. גם את חובבי הווניל לא קיפחתי.

אז איך אתם אוכלים את המילקי שלכם? האמת היא שהיום אני לא כל כך אוהבת את המילקי התעשייתי, אבל כשהייתי ילדה ונערה הייתי חובבת מילקי גדולה, ואת הסוגיה הנצחית של אכילת המילקי פתרתי באופן הבא: אכלתי שני ביסים מהקצפת לבד, שני ביסים מהשוקולד לבד, ואז ערבבתי.

בחלוף השנים הפסקתי לאכול מילקי, וכשהזדמן לידי בשנים האחרונות גביע כזה, גיליתי שהוא מתוק לי מדי, מתועש לי מדי, והקצפת לא מספיק טעימה.

מתישהו ירד לי האסימון שמילקי, כמו כל מעדני החלב השוקולדיים, הוא פשוט סוג של פודינג. נוזל עשיר, נותני טעם כלשהם, חומר הסמכה כלשהו וממתיק.

אז כמובן שפתחתי מפעל קטן לייצור מילקי בבית, שוקולד וגם וניל.

בתור בסיס השתמשתי בחלב קוקוס שהכנתי לבד, כי אני לא שותה חלב ומשתדלת למנוע אותו גם מבני משפחתי. אתם בהחלט מזומנים להשתמש בכל חלב שתחפצו בו, קוקוס, שקדים או פרה. אם אתם משתמשים בקרם קוקוס קנוי, כדאי שתדללו אותו מעט, כי הוא מאוד סמיך בהשוואה לחלב.

להסמכה, השתמשתי בעמילן תפוחי אדמה (קמח תפוחי אדמה). אפשר להשתמש בעמילן תירס (קורנפלור) באותו היחס.

קמח  התפודים או התירס הוא קצת ממזר, ויש לו נטיה להתגבש לגושים מעצבנים בתוך הנוזל. לסוגיה המטרידה הזו יש שני פתרונות.

הראשון, שהוא יותר יעיל בעיני ובו אני משתמשת: מעבדים יחד את החלב הקר עם העמילן, בכל דרך שתרצו: במעבד מזון, בבלנדר, או עם בלנדר מוט כשהנוזל והאבקה כבר בתוך הסיר.

השני: מערבבים רבע כוס של חלב קר עם העמילן עד שהוא נמס לחלוטין בתוך החלב הקר. מחממים את יתרת החלב בסיר, ואז מוסיפים אלי את החלב שבתוכו העמילן המומס.

אני מוצאת שהשיטה הראשונה יותר מהירה ויעילה בשבילי.

אם הפודינג התחכם אתכם ונוצרו בו גושים גם אחרי הבישול, טלו-נא את בלנדר המוט שלכם, ושסו אותו בפודינג. הגושים ייעלמו במהרה.

מילקי שוקולד ביתי (4 מנות)

40 ג' (2 כפות גדושות) קמח תפו"א או קורנפלור

60 ג' (2 כפות) סוכר (אני משתמשת בסוכר קנים אורגני)

500 מ"ל (2 כוסות) חלב לבחירתכם (השתמשתי בחלב קוקוס ביתי)

80 ג' שוקולד מריר

חצי כפית תמצית וניל איכותית

קמצוץ מלח

לקצפת:

חצי מכל שמנת מתוקה

חצי כף עד  כף סוכר או דבש

1. מבלנדרים את החלב וקמח תפוחי האדמה בבלנדר או במעבד מזון.
2. יוצקים לסיר יחד עם הסוכר, ומביאים לרתיחה תוך ערבוב. מכבים כשמסמיך.
3. שוברים את השוקולד לתוך החלב, וממתינים דקה שיתרכך, ואז מערבבים לתערובת אחידה.
4. מוסיפים וניל ומלח, ומערבבים שוב.
5. מעבירים לכלים אישיים, רצוי שקופים, ומצננים לפחות 4 שעות במקרר.
6. מקציפים את השמנת עם הסוכר לקצפת יציבה,  ומניחים כף גדושה על כל מילקי.
7. מחביאים מהילדים.

מילקי וניל ביתי ( 4 מנות)

500 מ"ל ( 2 כוסות) חלב

100 ג' (חצי כוס) סוכר (אפשר להמיר חצי כוס נוזל בחצי כוס מייפל)

120 ג' (3 כפות) קמח תפו"א

קמצוץ מלח

1 כפית תמצית וניל

20 ג' ( 1 כף) חמאה או שמן קוקוס

לקצפת:

חצי מכל שמנת מתוקה

חצי כף עד כף סוכר או דבש

1. מבלנדרים את החלב וקמח תפוחי האדמה בבלנדר או במעבד מזון.
2. יוצקים לסיר יחד עם הסוכר, ומביאים לרתיחה תוך ערבוב. מכבים כשמסמיך.
3. מוסיפים וניל ומלח, ומערבבים שוב.
4. מעבירים לכלים אישיים, רצוי שקופים, ומצננים לפחות 4 שעות במקרר.
5. מקציפים את השמנת עם הסוכר לקצפת יציבה,  ומניחים כף גדושה על כל מילקי.

לוגו: גיל גוטקין

צילמה: נעה קדמי.

בשבוע שעבר פרסמתי כאן את המתכון שמייצג את הצד הגס יותר של ווסטרוז – כרעי עוף ברומזרין ובלימון, שאפשר לאכול ישר מהעצם. בפוסט ההוא אפשר לשמוע גם הכל על הפרוייקט, ולצפות ברשימה של כל מי שמשתתף בו (הרשימה מתעדכנת בכל פעם שעולה עוד פוסט).

היום אקדיש מתכון לצד השני של ווסטרוז – אולמות הנשפים של הטירות והארמונות. כאן היין נשפך כמים, התפאורה נוצצת, התלבושות הדורות, והחרבות (רוב הזמן) בנדנן. אבל מתחת לפני השטח ממשיכות לרחוש מזימות. כדי לסמל את החלק הזה, בחרתי בסמיפרדו תות ברוטב פיקנטי של תות ופתיתי צ'ילי.

הסמיפרדו קר, מתוק, ורדרד ותמים. לרוטב יש צבע מפתה להפליא, הוא מתוק וקריר – ואז הוא נותן נשיכה של חריפות לחיך, ומזכיר לנו שיש תמיד לעמוד על המשמר. אין לדעת מי ירעיל אותנו, ישלם למתנקש על רציחתנו או יחרוש מזימה אפלולית אחרת כנגדנו, בעוד רגע ממש.

אפשר לוותר על החריף ברוטב (חלשי אופי!), ואפשר להמיר אותו ברוטב שוקולד (גם רוטב השוקולד יאהב עקיצה של חריפות) – גנאש פשוט מכמויות שוות של שוקולד מריר ומשנת מתוקה יעבוד כאן היטב.

הסמיפרדו הוא קינוח איטלקי, ומשמעות השם היא "חצי קפוא". מדובר בספק-גלידה ספק-מוס, שמקפיאים בתבנית ארוכה, ופורסים לפרוסות לפני ההגשה. למרות ההקפאה הארוכה, הסמיפרדו יוצר רך וטעים.

ואני יודעת, אנחנו עומדים כעת בקצה של הקצה של עונת התותים. הפוסט הזה צולם לפני פסח, כשהם היו קצת יותר רלוונטיים מעכשיו. הסמיפרדו יקבל בשמחה תותי עץ מהעץ הסמוך אליכם, פירות יער וגם דובדבנים.

הכנת סמיפרדו כרוכה בפעולה שמאיימת על לא מעט אנשים בבואם להכין קינוח, המכונה קיפול. היום נפצח את נושא הקיפול, כך שתבינו שאין לכם מה לחשוש ממנו יותר.

אז מהו קיפול? קיפול הוא דרכנו לאחד שתי תערובות לאחת, בתנועות עדינות, כדי להשאיר כמה שיותר אוויר בתערובת.

ואני ארחיב: במהלך הכנת הסמיפרדו, נשתמש במיקסר להקצפה של חלמוני ביצים, שמנת מתוקה וחלבוני ביצים. מהי ההקצפה, בעצם? הגדלת נפח התערובת, על ידי הכנסה של אוויר לתוכה. הערבוב המהיר והעיקש מכניס אוויר, וכך התערובת נעשית, ובכן, אוורירית.

לאחר מכן, נרצה לאחד את כל התערובות הללו, וגם להוסיף תותים טחונים, כי בכל זאת מדובר בסמיפרדו תות. מצד שני, נרצה שכמה שיותר אוויר יישאר בתערובות השונות.

לכן, נעשה את הערבוב במה שמכונה תנועות קיפול: נשפוך חלק מתערובת התותים, למשל, אצל הקצפת, ובעזרת לקקן, בתנועות עטיפה מלמטה למעלה, נכסה את התותים הטחונים בקצפת, שוב ושוב, עד שהכל יתערבב. והנה! למדתם לקפל.

סמיפרדו תות ברוטב תות פיקנטי

300 ג' תותים (חצי סלסלה בערך)

3 ביצים, מופרדות

250 מ"ל שמנת מתוקה (1 מכל)

100 ג' סוכר (חצי כוס. אני אוהבת להשתמש בסוכר קנים אורגני. זה עוזר לי להעמיד פנים שזה פחות מזיק)

1 כפית תמצית וניל

לרוטב:

300 ג' תותים (חצי סלסה בערך)

50 ג' סוכר (רבע כוס)

בין שמינית כפית לכפית של פתיתי צ'ילי (תלוי בכמה אתם אוהבים חריף ובכמה חריפים פתיתי הצ'ילי שלכם)

1. מכינים את הסמיפרדו: שוטפים את התותים, מסירים את העוקצים וטוחנים אותם במעבד מזון.
2. מקציפים את החלמונים עם הסוכר והווניל לתערובת בהירה וקצפית.
3. בקערה אחרת, מקציפים את השמנת המתוקה לקצפת יציבה.
4. בקערה שלישית, מקציפים את החלבונים  לקצף יציב.
5. יוצקים את התותים הטחונים לשמנת המתוקה, ומערבבים בתנועות קיפול לתערובת אחידה.
6. מקפלים פנימה גם את תערובת החלמונים.
7. מקפלים פנימה בעדינות גם את החלבונים.
8. מעבירים לתבנית ארוכה, מרופדת בנייר אפייה.
9. מקפיאים לשמונה שעות (הצילום של הסמיפרדו נעשה כעבור ארבע שעות, והוא עוד היה רך מדי, ונמס מאוד מהר. כעבור ארבע שעות נוספות, הוא היה קפוא היטב ועדיין רך לנגיסה וכיפי וטעים לאכילה).
10. מכינים את הרוטב: מנקים וטוחנים את התותים, יחד עם הסוכר והצ'ילי. זהירות עם הצ'ילי.
11. להגשה, פורסים פרוסה מהסמי פרדו, מניחים בצלחת ויוצקים עליו רוטב. כשאתם אוכלים, שימו לב שלא נועצים לכם סכין בגב!

צילמה: נעה קדמי.

התארחה: מאיה מרום האחת והיחידה, מהבלוג בצק אלים.

שיתוף הפעולה הראשון בבלוג! איזה כיף. ועוד עם מי? אושיית האושיות של בלוגי האוכל בישראל. אני זוכרת עוד את היום שבו גיליתי את הבלוג שלה, זה היה לפני די הרבה שנים, וזה היה הבלוג הראשון בעברית שפגשתי שנראה מקצועי לעילא, עם הסברים מדוייקים ומדוקדקים ותצלומים מעולים (שני מתכונים שלה שהפכו לנכסי צאן ברזל אצלנו הם הלחמעג'ון, והפונדנט).

סירופ שוקולד ממש חם

לפני כמה חודשים, התרגשתי מאוד לקבל מסר בפייסבוק ממאיה, שהיא ביקרה בבלוג, התפעלה ממנו מאוד (כי איך אפשר שלא להתפעל מהתצלומים של נעה?), ותשמח לעשות איתנו פוסט משותף מתישהו. כמובן ששמחתי מאוד על ההזדמנות לבשל משהו ביחד. לקח לנו המון זמן, אבל בסוף הצלחנו להיפגש.

התלבטנו קצת אם ניפגש אצלה או אצלי, ואז ציינתי שנעה לא מפסיקה להתפעל מהאור הנפלא לצילום שיש בביתי, וזה הכריע את הכף. נפגשות איפה שיש אור שווה.

התלבטות קצרה נוספת בנוגע למה שנבשל, והפור נפל על חומר גלם שקשה מאוד לפספס איתו, האמברוזיה של בני האנוש, שוקולד.

מאיה הביאה איתה את הספר של האחים מאסט, שנראה יפהפה מעלעול קצר, והוא כבר מלא בסימנים של מתכונים שמצאו חן בעיניה, ממנו החליטה להכין מתכון לסירופ שוקולד, שמאחסנים במקרר ומשתמשים בו להכנת שוקו. זה קונספט ממש מגניב: מערבבים קקאו, מים, סוכר ו-וניל, מוסיפים שוקולד מריר, ויוצא תרכיז עשיר ובעל חיי מדף ארוכים. מוזגים לכוס, מוסיפים חלב חם או קר, והנה לכם משקה שוקו בריא וטעים פי אלף מכל אבקה שקונים בסופר. אני שמתי נפשי בכפי עבורכם וטעמתי, למרות שחלב עושה לי כאב בטן, והיה טעים ושוקולדי. שווה בהרבה משוקו סטנדרטי, אבל עדיין לא מתוחכם מכדי לשמח ילדים.

את המתכון המשובח תוכלו למצוא אצל מאיה.

אני החלטתי להכין את אחד המתכונים הכי עצלים מחד ומספקים מאידך שלי: עוגת טראפלס-תפוז. זו עוגה ללא אפיה, בלי ביצים, ואפשר בקלות להמיר את השמנת המתוקה בקרם קוקוס ולהפוך אותה לטבעונית.

אבל לפני שמתחילות לצלם ולבשל, וגם תוך כדי, וגם אחרי, מאיה ונעה לא מפסיקות לשוחח בהתלהבות על צילום, מצלמות ועדשות. הרגשתי קצת כמו ילדה שלא מבינה על מה המבוגרות מדברות, כשבאוויר התעופפו ביטויים כמו פריים מלא ועדשת מאקרו. הן עמדו על כסאות וצילמו. הן החליפו עדשות וצילמו. הן צילמו והשוו תמונות ונאנחו בהתפעלות. הן דיברו על מצלמות כאלה ואחרות ועדשות כאלה ואחרות. ואז הן עשו את כל זה שוב.  אם לא הייתי צריכה  לאסוף ילדה מהגן, מאוד יתכן שהן היו יושבות פה עד עכשיו, מצלמות ומדברות.

מזל שהעוגה דרשה בערך 10 דקות הכנה ולא הפריעה לנו יותר מדי.

מה שיפה בעוגה הזו, הוא שקלות ההכנה עומדת ביחס הפוך לעושר הטעם ולכמות המחמאות שהיא קוצרת.

זו עוגה של שוקולד מרוכז. עוגה למיטיבי שוקולד. אני הכנתי אותה בגרסה מרירה למדי: עם שוקולד מריר 70%, ובלי שום סוכר. מי שאוהבת שוקולד פחות מריר, יכולה להשתמש בשוקולד מריר רגיל, שיש בו בערך 45% מוצקי קקאו. מי שאוהבת שוקולד מריר אבל גם אוהבת מתיקות, יכולה פשוט להוסיף רבע כוס סוכר או אגאבה (או מייפל או דבש – אלה יוסיפו גם טעם לעוגה, מה שיכול להיות דווקא מגניב) לתערובת.

אפשר גם לגוון את הטעם של העוגה, ובמקום התפוז, או בנוסף לו, לשים בה אבקת קינמון או ג'ינג'ר או תבלין חם אחר, מנה אספרסו או כפית אבקת קפה נמס מומסת בקצת מים חמים.

כדאי להגיש אותה עם קצפת, כי היא מאזנת את השוקולד בטעם ומהווה ניגוד נאה בצבע.

עוגת טראפלס-תפוז ללא אפייה

500 ג' שוקולד מריר, 70% מוצקי קקאו או לפי הטעם, שבור לקוביות

500 מ"ל (שני מכלים) שמנת מתוקה, או קרם קוקוס (שימו לב שזה קרם, 17% אחוזי שומן ומעלה, אפשר גם להכין לבד) לאופציה הטבעונית

1 כפית תמצית וניל

קליפה מגוררת מתפוז אחד

קמצוץ מלח

אופציה: רבע כוס אגאבה/מייפל/דבש/סוכר (רק אם אתם משתמשים בשוקולד 70% מוצקי קקאו והתערובת נטעמת לכם לא מספיק מתוקה)

אופציה: 1 מכל שמנת מתוקה, מוקצף לקצפת עם כף גדושה סוכר (או קצפת קוקוס)

אופציה: אבקת קקאו איכותית לפיזור על העוגה

1. מחממים בסיר קטן את השמנת המתוקה, עד לסף הרתיחה (נזהרים שהיא לא תגלוש). מכבים את האש.
2. מניחים את קוביות השוקולד בשמנת ומחכים דקה (כדי שהשמנת החמה תרכך ותמיס את השוקולד, ואז נערבב פחות זמן).
3. מערבבים לתערובת אחידה.
4. מוסיפים את הווניל, המלח וגרידת התפוז, ומערבבים שוב לתערובת אחידה. זה הזמן לטעום, ולבדוק אם אנחנו רוצים להמתיק את התערובת.
5. מעבירים את התערובת לתבנית אינגליש קייק, מרופדת בנייר אפייה.
6. מקררים במקפיא או במקרר עד שהעוגה מתייצבת. בערך שעתיים במקפיא ושש שעות במקרר.
7. הופכים על צלחת הגשה. מאבקים באבקת קקאו דרך מסננת (למניעת גושים).
8. פורסים פרוסות דקות (זה מאוד מרוכז), ומגישים עם קצפת.
9. לוקחים ביס, ומגיעים לגן עדן של שוקולד.

צילמה: נעה קדמי.

היום מתכון עם מעט מילים, כי אני עייפה, והמתכון מדבר בעד עצמו (אל תתרגלו. מעט מילים זו לא אני, בדרך כלל).

זמן רב פינטזתי ותהיתי איך אני אוכל להכין לבד ריבה ללא סוכר. לכאורה יש פה דבר והיפוכו, כי מה שמשמר את הריבה הוא הסוכר. מצד שני, היום אפשר בקלות לשמור ריבה במקרר. שוטטתי קצת ברשת ומצאתי שלל מתכונים, ומהם סינתזתי אחד פשוט במיוחד.

השתמשתי בדבש כממתיק, בג'לטין כמייצב, וזרקתי גם פיסת לימון אל התערובת, כדי שתיתן חמיצות ותפריש פקטין, שנמצא בזרעי הלימון ותורם לקרישת הריבה. כמובן שאפשר להחליף את התותים בכל פרי רך אחר. אפשר לתבל את הריבה בווניל, קינמון או כל תבלין אחר שתאהבו.

הריבה מוכנה די מהר, לא כמו הריבות מכילות הסוכר שדורשות בישול ארוך. אפשר לטחון את התותים לקבלת ריבה חלקה, או להשאיר אותם שלמים או קצוצים גס, לקבלת ריבה עם גושים.

כדאי להיזהר עם הג'לטין: בהתחלה שמתי כפית אחת, וכשהריבה התקררה, ראיתי שהיא לא יצאה מספיק יציבה לטעמי. החזרתי אותה לסיר, והוספתי לה עוד כפית ג'לטין, מה שבבירור היה טעות – כי כשהיא התקררה היא יצאה ריבת ג'לי (אפשר לפתור את זה על ידי טחינה של תותים נוספים והוספתם לריבה, ובישול מחדש. או על ידי מתן צנצנת הג'לי-ריבה וכפית לאחד הילדים שמסתובבים במטבחכם, אם יש כאלה).

ריבת תות – מרכיבים לצנצנת קטנה

350 ג' תותים (סלסלה אחת קטנה בערך)

2 כפות גדושות דבש – או יותר, לפי הטעם ומתיקותם של התותים.

פרוסת לימון על חרצניה (מי שמתנגדת לניחוח לימוני בריבה שלה, יכולה לוותר או להמיר במקל קינמון או פרוסת שורש זנגביל)

1/2 כפית תמצית וניל

1.5 כפיות ג'לטין

1. מסירים את העוקצים מהתותים, וקוצצים במעבד מזון. מי שאוהב ריבה חלקה, יכולה ממש לטחון.
2. מניחים בסיר תותים קצוצים, דבש ופרוסת לימון ומביאים לרתיחה. מנמיכים אש, ומבשלים כעשרים דקות.
3. מוסיפים תמצית וניל וטועמים. ממתיקים עוד במידת הצורך.
4. מוסיפים ג'לטין ומערבבים. מעבירים לצנצנת זכוכית ומצננים.
5. אם לאחר הקירור מגלים שהריבה לא נקרשה מספיק, מחממים שוב ומוסיפים עוד רבע עד חצי כפית ג'לטין.
6. נשמר במקרר לפחות עשרה ימים – אחר כך כבר חוסל ואין לי מידע.

צילמה: נעה קדמי.

כשהייתי ילדה, לדר הילך עליי קסם. כשמצאתי קיוסק שמכר את הדף הכתום-זוהר, השטוח והנדבק לשיניים, נהגתי לקנותו, לחתוך ממנו פיסות-פיסות ולהתענג על טעמו. לא העליתי בדעתי שאפשר להכין אותו בבית, מפירות נוספים פרט למשמש, ושזה יהיה כל-כך פשוט.

מתישהו לאחרונה הבנתי שלדר הוא כנראה פשוט מאוד להכנה. גיגלתי, וגיליתי שצדקתי. לא רק שהוא פשוט להכנה, גם קל מאוד לעשות אותו בריא, עם מינימום תוספות, ואת עיקר העבודה עושה התנור.

חשבתי שתות הוא פרי החורף האידאלי להכנת לדר. יש בו שילוב מצוין של מתיקות וחמיצות, קל לטחון אותו ובעונה זו הוא כבר לא יקר.

שיטוט ברשת העלה שהמתכון הוא די פשוט: טוחנים את התותים, מוסיפים קצת מיץ לימון לחמיצות, קצת דבש (מייפל או אגאבה יעבדו מצוין לטבעונים) למתיקות, משטחים בתבנית, ואופים הרבה זמן בחום נמוך.

אפיית יתר תניב ממתק תותים פריך, מעין צ'יפס תותים. כמובן שאני יודעת את זה כי שכחתי את הסיבוב הראשון של הלדר בתנור, ויצא צ'יפס כייפי וממכר לחלוטין, שהילדים חיסלו בדקות.

בסיבוב השני השתדלתי יותר, והצלחתי לזכור לבדוק את הלדר ולהוציא אותו בזמן, בעודו גמיש ולדרי, לפני שהפך לצ'יפס.

גם במקרה הזה, יכול  להיות שהלדר יתייבש לכם בקצוות, אל תיבהלו. חתכו אותם ותנו לילדים. הם ישמחו. או שתגנבו לילדים ותאכלו בעצמכם, גם זו אפשרות.

אפיתי את הלדר ארבע וחצי שעות בחום של 90 מעלות עם מאוורר הטורבו מופעל.  ללא המאוורר הטורבו, זה ייקח יותר זמן, ואם יש לכן מייבש מזון, ניתן להשתמש בו, אבל אז אין לי מושג כמה זמן זה ייקח, כי לי אין.

מדי פעם הוציאו את התבנית וגעו בלדר: הוא צריך להיות כמעט ולא דביק, אבל עדיין גמיש. בדקו בכמה נקודות, כי יכול להיות שהוא כבר יבש בשוליים אבל נוזלי קצת במרכז. במקרה כזה, תנו לו עוד קצת זמן בתנור.

כשהלדר מוכן, הסירו אותו מנייר האפייה, חתכו לרצועות, וגלגלו (אפשר לגלגל על נייר אפייה חדש או בלעדיו). הכמות שהכנתי, שלא היתה גדולה (כי רציתי להתנסות), החזיקה בערך שש דקות לפני שחוסלה על ידי עדת הארבה הפרטית שלי.

לדר תות (לדף לדר בגודל 30X20 בערך, שמספיק לשלוש גלילות קטנות)

350 ג' תותים, שטופים ונטולי עוקצים (בערך חצי סלסלה גדולה)

2 כפות מיץ לימון – או יותר, לפי חמיצות התותים שלכם

2 כפות דבש או מייפל – או יותר, לפי מתיקות התותים שלכם

1. טוחנים את כל החומרים במעבד מזון.
2. טועמים: אנחנו רוצים שהתערובת תהיה לנו קצת חמוצה מדי וקצת מתוקה מדי. מוסיפים ממתיק ומיץ לימון במידת הצורך.
3. יוצקים את התערובת לנייר אפייה שהונח על תבנית, ומיישרים אותה לגובה של מילימטר וחצי בערך.
4. אופים בתנור בחום של 90 מעלות עם מאוורר טורבו, כארבע וחצי שעות, או עד שהלדר יבש, מבריק וגמיש. במידה ואין ברשותכם תנור טורבו, הזמן עשוי להתארך. ניתן לאפות גם במייבש מזון.
5. מוציאים מהתנור. במידה והקצוות התייבשו ונעשו פריכים, מסירים אותם. חותכים את שאר הלדר לרצועות, ומגלגלים כל רצועה לגלילה.

צילמה: נעה קדמי.

 הנה עוד אחד מהמתכונים הללו, בהם קלות ההכנה עומדת היחס הפוך לעושר ומורכבות הטעמים. עשר דקות עבודה, עשרים דקות בתנור, ומתקבל קינוח מרשים ביופיו ובטעמו.

קראמבל הוא שם קוד כללי לקינוח ממוצא בריטי, שבתחתיתו פירות ומעליהם תערובת בצקית פריכה. מכיוון שאני נמנעת מגלוטן, עיקר התערובת כאן מכילה אגוזים, שרק תורמים לפריכות ולמורכבות הטעם, ומעט קמח טפיוקה. ההמתקה היא באמצעות דבש, ולא הרבה ממנו, כי הפירות כבר מתוקים באופן טבעי. טבעונים יכולים בקלות להשתמש בשמן קוקוס במקום בחמאה, ובסירופ מייפל במקום בדבש.

תות ובננה הם ללא ספק המלכים של החורף, והם מושלים בתבונה וברגישות, והשילוב ביניהם נהדר. לבננה יש קרמליות ומתיקות עמוקה, ולתות יש עקיצה של רעננות וחמצמצות, וצבע משגע.

אנחנו לא רוצים להפריע להם יותר מדי: מכינים תערובת של אגוזים, חמאה וקצת ממתיק, מפזרים מלמעלה כדי לתת זווית קראנצ'ית לכל העסק, ושולחים לתנור.

בתנור הפירות מגירים את מיציהם וציפוי האגוזים משחים והופך פריך. מוציאים, מצננים מעט, ונועצים כפית שמחברת את המלית הצבעונית עם הציפוי השחום, שעושים לנו מסיבה על הלשון.

אפשר להוסיף, גם בבצק וגם במלית, שלל נותני טעם כמו קינמון ותמצית וניל (בין חצי כפית לכפית מכל אחד). יצא נהדר גם בלי כל אלה. טעמם של הפירות שילב מתיקות וחמיצות, יחד עם האגוזים הפריכים, לא היה צריך עוד כלום.

עשר דקות עבודה ועשרים דקות בתנור, כבר אמרתי?

אפיתי את הקראמבל בכלים אישיים, אבל אפשר בהחלט גם לאפות אותו בכלי אחד. קחו בחשבון שכשמוציאים מנה של קראמבל מכלי אחד גדול לצלחת, המראה הוא לא הכי מצודד. מצד שני, הטעם לגמרי מפצה על כך, והגשתי כך קראמבל פעמים רבות (כי הכלים האישיים הללו די חדשים). אפשר להגיש עם קצפת לא מאוד מתוקה.

קראמבל תות-בננה – 6 כלים אישיים בנפח 150 מ"ל (או תבנית פיירקס מלבנית ולא גדולה מדי)

לפירות:

300 ג' תותים (30 בינוניים)

200 ג' בננות לפני קילוף (אחת גדולה או שתיים קטנות)

1 כף דבש או מייפל

לבצק:

1/2 כוס שקדים טבעיים (לא משנה איזה. אני השתמשתי בשקדים טבעיים לא קלופים ויצא מצוין. המרה בכל אגוז אחר תהיה מצוינת גם)

1/4 כוס פיסטוקים קלופים (או כל אגוז או זרע אחר שיש לכם בבית, גם עוד שקדים זה בסדר)

30 ג' חמאה קרה,  או שמן קוקוס (שתי כפות)

1 כף קמח (אני השתמשתי בטפיוקה, אבל באמת שכל קמח יעבוד פה)

1 כף דבש או מייפל

1. מנקים את התותים וחותכים לפרוסות.
2. קולפים את הבננות וחותכים לפרוסות.
3. מערבבים את הפירות בקערה עם כף דבש או מייפל.
4. מניחים בקערה של מעבד מזון את השקדים והפיסטוקים, ומעבדים בפולסים ליצירת פירורים. מוסיפים את יתרת חומרי הבצק, ומעבדים ליצירת בצק, רק עד שהוא מתאחד.
5. מחלקים את הפירות בין הכלים האישיים.
6. לוקחים בידיים פירורים ופיסות מהבצק ומפזרים אותם על הפירות. זה לא צריך להיות מסודר בכלל, אלא אקראי לגמרי.
7. אופים 20 דקות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות, עד שהבצק משחים והפירות מבעבעים.
8. מצננים מעט לפני האכילה כדי לא לחטוף כוויה בלשון (כרגיל, בדקתי עבורכם את העניין מיד ראשונה).

צילמה וערכה מבחני טעימות: נעה קדמי.

כמה פעמים הכנתן עוגיות עם הילדים, הגבלתן אותם לשתיים-שלוש-ארבע עוגיות, ומצאתם את עצמכם אוכלים את כל מה שנשאר ליד המחשב אחרי שהם הלכו לישון?

כי לי זה לא קרה אף פעם. מעולם. יש לי כוח רצון מברזל, אני אוכלת עוגיה אחת ומפסיקה. בחיי.

אז לטובת חלשי האופי שמחסלים לעתים יותר עוגיות ממה שצריך, התחלתי לסקור לעומק את עולם העוגיות האישיות. הרשת מלאה בשפע מהמם מהם. חלק גדול מהמתכונים מציע לאפות את העוגייה במיקרו. כמובן שבדקתי את זה למענכם, וזה יוצא לא רע בכלל. זה מעולה אם בא לכם נורא משהו מתוק ממש עכשיו, כי אחרי חמש דקות הכנה ועוד פחות מדקה במיקרו, כבר יש לכם עוגיה מוכנה.

מצד שני, אם תשקיעו בה עוד 20 דקות בתנור, כינורות ינגנו כשתאכלו אותה. אבל רק אם תחכו שהיא תתקרר. אם תאכלו אותה חמה, היא תהיה טעימה, אבל פחות עוגייתית. כשהיא תהיה פושרת, היא תהיה קינוח קטן ומושלם בכלי אישי.

לא מזמן רכשתי את הכלים האישיים המגניבים שאתם רואים בתמונות. אבל הפעם הראשונה שהכנתי את העוגייה הזו, היתה בספל קרמיקה רגיל לגמרי, כזה ששותים בו קפה או תה. אם אין לכם כלים אישיים שמתאימים לתנור, אל תתנו לזה לרפות את ידיכם והשתמשו בספל קרמיקה.

אתם יודעים שאני נמנעת מגלוטן, ולכן ניסיתי להכין את העוגייה הזו מקמח (עמילן) תפוחי אדמה, קמח (עמילן) טפיוקה וקמח חומוס (זו היתה טעות). קמח/עמילן טפיוקה או תפוחי אדמה נראה ומתנהג כמו קורנפלור, שהוא עמילן תירס, ונתן את אותה התוצאה. מקמח חומוס עדיף להימנע. ניסיתי עם אבקת אפייה ובלי אבקת אפייה, והגעתי לתוצאות כמעט זהות, עם עדיפות קלה לבלי אבקת אפייה. לכן אתם מוזמנים להתעלם מאבקת האפייה שמופיעה בתצלום.

נ

ניסיתי להכין אותן עם שוקולד צ'יפס שהכנתי משוקולד מריר רגיל (50% מוצקי קקאו) ומשוקולד מריר עם 70% מוצקי קקאו. בשניהם התוצאה היתה מצוינת.

כמו שאתם מבינים, עבר עליי שבוע לא פשוט, שבו הכנתי עוגיות שוקולד צ'יפס שוב ושוב ללא הפסקה, ונעה ואני טעמנו מהן ללא הרף, עם קצת עזרה מילדנו, כדי להגיע לעוגייה המושלמת.

אני רוצה להפציר בכם, לא לחכות להזמנות מיוחדת כדי להכין הרבה מהעוגיות הללו. אם חשקה נפשכם בעוגייה, ואתם לא מתכננים אורחים, אפשר וכדאי להכין רק אחת. אם תכינו ארבע, לא יהיה לכם קשה לגמור אותן לבד (לפחות לי לא היה קשה), אז או שתצאו לרוץ אחר כך, או שתזמינו חברים.

עוגיית שוקולד צ'יפס בכלי אישי

1 כף (20 ג') חמאה , מומסת ומצוננת (אם היא תהיה חמה היא עלולה להמיס את השוקולד. נחשו איך אני יודעת?)

רבע כוס (40 ג') קמח (עמילן) תפוחי אדמה

1 כף דבש

קמצוץ מלח (ממש ניעור קטן של מלחיה)

כמה טיפות תמצית וניל (נניח 1/8 או 1/10 כפית)

1 שורה (20 ג') שוקולד מריר, חתוך בסכין לקוביות דמויות שוקולד צ'יפס, או כף אחת גדושה בשוקולד צ'יפס

1. מערבבים בקערה קטנה את החמאה, הקמח והדבש לתערובת אחידה.
2. מוסיפים מלח ווניל ומערבבים להבלעתם בתערובת.
3. מוסיפים שוקולד צ'יפס, ומערבבים עד שהם מפוזרים היטב בבלילה.
4. מעבירים לכלי אישי שמתאים לתנור או לספל חרסינה.
5. אופים כ-20 דקות בתנור שחומם מראש לחום בינוני, עד שפני העוגייה מזהיבים.
6. מתאפקים שיתקרר, נועצים כפית, ואוכלים.

צילום וסטיילינג: נעה קדמי.

אני שונאת שקר לי. שונאת. אני גם שונאת שחם לי, אבל הרבה יותר שונאת שקר לי. אני יכולה ליהנות מחורף כשאני מביטה בו מהחלון, או בגיחות קצרות כשאני אוספת את קטנתי מהגן. אבל כל מזג האוויר הזה שהתרגש עלינו בימים האחרונים, ובעיקר גל הקור? בתי היתה אומרת: זה לא לטעמי בכ-לל.

אבל משקאות חורף? הו, זה בהחלט לטעמי. יש לי מן באג בייצור ואני לא אוהבת שוקו, וזה דווקא טוב כי זה פותח לי את האופקים למבחר משקאות חורף אחרים.

היה לי ברור שבקרוב ייכנס מתכון של צ'אי לבלוג. מצד שני, נורא התחשק לי גם משהו יותר קרמי ומנחם. ואז ראיתי את המתכון הזה בספרו (הנהדר) של דורעם גונט (איש גבוה מבשל), והכל התחבר. גונט מציע יותר קינוח מאשר משקה, הוא לא ממש נוזלי והוא מוגש פושר או קר, ואני לקחתי את זה לכיוון של משקה חם שאפשר לשתות, ואפשר גם לאכול בכפית.

לטפיוקה אין ממש טעם. היא מצטיינת ביכולת ההסמכה שלה, וכשהיא בצורה של כדורים, היא בהחלט מצטיינת ביופיה. פרט לזה, היא מקבלת את הטעם של מה שהיא משכשכת בתוכו.

יש שתי דרכים להכין צ'אי: האחת, היא להשתמש בשקיקי צ'אי הודי מוכן, יש כאלה בשפע ברשתות השיווק. השניה, בה השתמשתי אני, היא לבשל את הצ'אי בעצמנו. במקרה הזה, לא היה פה עניין של אידיאולוגיה. היה קר בחוץ, והרעיון של לצאת לרכוש תה היה בלתי נתפס, כשיש לי בבית את כל המרכיבים הדרושים לשם כך.

צ'אי טפיוקה-קוקוס – 2 כוסות מבוסס על מתכון של דורעם גונט

לצ'אי:

1 כוס מים

2 מסמרי ציפורן

1 ס"מ שורש ג'ינג'ר

2 תרמילי הל

1 מקל קינמון

2 תיונים של תה רגיל (השתמשתי באינגליש ברקפסט, כל תה שחור סטנדרטי הולך)

(אופציה: ממירים את כל הרשימה הזו בשני שקיקי צ'אי הודי קנוי. ואז גם אין צורך לבשל את הצ'אי, אפשר לחלוט את השקיקים במים רותחים ולהמשיך לשלב הבא).

למשקה:

1/4 כוס כדורי טפיוקה

1 כוס חלב קוקוס (אפשר להכין לבד)

1/2 כוס מים

2 כפות דבש (או סילאן או מייפל או סוכר)

1. מכינים את הצ'אי: מניחים בסיר כוס אחת של מים, את שקיקי התה ואת כל התבלינים, ומביאים לרתיחה.
2. מוסיפים לסיר את כדורי הטפיוקה, חצי כוס מים וחלב הקוקוס, מביאים לסף רתיחה (זהירות, שלא יגלוש) ומבשלים עד שכדורי הטפיוקה הופכים לשקופים ופניניים, בערך 20 דקות.
3. מוסיפים את הדבש, מערבבים היטב, ומגישים.
4. מומלץ לשתות ליד חלון שמשקיף לשמים אפורים. אני מאוד אוהבת גשם כשאני בבית.

צילמה והביאה כלים מהבית: נעה קדמי.

תקשיבו, מצאתי אותו. ואפילו לא התאמצתי לחפש. שעה עבודה, שבה הכנתי דגימות משלושה מתכונים שונים, שלושתם טעימים, והשלישי מושלם.

אני רוצה להתחתן עם הפאדג' הזה, אני רוצה להתפלש בו, אני רוצה לקחת אותו איתי לאי בודד. אני קצת פוחדת, תוך כדי שאני כותבת את המילים הללו, שאתם תכינו את הפאדג' ותתאכזבו, אבל קשה לי מאוד להאמין.

הוא שוקולדי, הוא נימוח, הוא טבעוני, נטול חלב, נטול גלוטן, נטול סוכר מעובד, ומכינים אותו בפחות מעשר דקות, כולל שטיפת כל הכלים באופן ידני.

בדרך כלל קשה לי מאוד לשמור על מתכון שאני מוצאת איפשהו בדיוק כמו שהוא. הפעם לא נגעתי. הוא פשוט מושלם (כבר אמרתי את זה?).

יש גם אינסוף אפשרויות גיוון. כאן תראו שהכנתי אותו פעמיים, פעם אחת פשוט השמטתי את הקקאו, ויצא פאדג' מייפל-שקדים מהמם. עוד כמה רעיונות:

פאדג' דבש-שקדים: להשמיט קקאו, ולהמיר את המייפל בדבש

פאדג' שוקולד-בוטנים: להמיר את חמאת השקדים בחמאת בוטנים.

פאדג' שוקולד-תפוז: להוסיף גרידה של קליפת תפוז.

פאדג' נוטלה: להמיר את חמאת השקדים בחמאת אגוזי לוז קלויים (הוראות הכנה במתכון הנוטלה).

גם תוספות של ג'ינג'ר, קינמון או מי ורדים, תעשינה פלאים לכל סוגי הפאדג', נדמה לי.

הפאדג' עשוי עם שמן קוקוס. למי שאין לה בבית או לא אוהבת את ניחוחו של הקוקוס, אפשר בהחלט להמיר בחמאה.

באחת הפעמים שהכנתי אותו, טעיתי בכמויות והוספתי יותר מדי קקאו, ויצאה עיסה שוקולדית חביבה, שבהחלט לא היתה פאדג', ולא היה לה את האיכות הנמסה-בפה הנהדרת של הפאדג' הזה, אז אל תגזימו עם הקקאו. הכמויות כאן הן לכמות לא עצומה של פאדג', אני השתמשתי בתבנית מלבנית בגודל 10X20. אפשר בהחלט להכפיל את הכמויות ולהגדיל את התבנית.

פאדג' שוקולד מושלם (מקור המתכון)

120 מ"ל (1/2 כוס) שמן קוקוס (אפשר להמיר בחמאה)

30 גרם (2.5 כפות) אבקת קקאו משובחת  (ליצירת פאדג' מייפל-שקדים, ניתן להשמיט את הקקאו)

120 גרם (1/2 כוס) חמאת שקדים

60 מ"ל (1/4 כוס) סירופ מייפל (או ממתיק נוזלי אחר: דבש, סילאן, אגאבה)

1/2 כפית תמצית וניל

קמצוץ מלח (לא חייבים)

1. מניחים את כל החומרים בקערה של מעבד מזון, ומעבדים ליצירת תערובת חלקה.
2. יוצקים את התערובת לתבנית מלבנית בגודל 20X10, מרופדת בנייר אפיה, ומקפיאים לחצי שעה, או מקררים במקרר, עד שהפאדג' מוצק ונוח לחיתוך.
3. מעבירים את הפאדג' יחד עם נייר האפייה לקרש חיתוך, מקלפים את הנייר, וחותכים לריבועים. שומרים במקרר.