חטיף צ'יפס ביתי (בטעם מלח וחומץ, ובטעם מעושן)

צילמה: נעה קדמי.

סיפרתי כבר בעשרה דברים שאתם לא יודעים עליי, שאחד החטיפים החביבים עליי בעולם כולו הוא צ'יפס בטעם מלח וחומץ. איזה מזל שאין אותו בארץ.

עדיין זכורה לי נסיעה אחת ברכבת שעשיתי בסידני, אוסטרליה. היינו בטיול, ועשיתי איזו שליחות למען בן-משפחה, יום לפני שעמדנו לטוס לקצה אחר של אוסטרליה. רענן נשאר עם הילדים, ואני החמצתי את ארוחת הצהריים – הכל היה מאוד לחוץ – וקניתי לי שקית של איזה חצי קילו צ'יפס מלח וחומץ לאכול בדרך. בסופה של הדרך הזו, היו לי כוויות של חומצה על הלשון, אבל זה לא גרם לי להתרחק מהצ'יפס הזה.

צ'יפס בטעם מעושן

אז כמובן שמתישהו החלטתי לנסות להכין לבד. התחלתי עם התנור, כי טיגון עמוק הוא קצת מעיק, אבל זה לא עבד. לפחות לא בשבילי. חצי מהצ'יפסים נשרפו, בעוד שהמחצית השניה עוד היתה סמרטוטית, לחה ובכלל לא מוכנה.  היו כמה שיצאו טוב, אבל באופן יחסי, היה הרבה יותר מתגמל לטגן אותם. הרשת מלאה בפוסטים של אנשים שלא מסכימים איתי, הכינו חטיף צ'יפס אפוי ונראה – לפי המילים והתמונות – שיצא להם ממש טוב. אם אתם ממש לא רוצים לטגן, גגלו ובדקו את הנושא.

אם אתם נשארים איתי בתחום הטיגון, צפויה לכם חוויה פריכה, מלוחה, חמצמצה, פיקנטית, שמנונית ומענגת.

בנוגע לטיגון: אפשר לראות בתמונות שטיגנתי במחבת, בעיקר לצורכי הצילומים. אחרת, מי שיש לה מה שמכונה סיר טיגון, ושבבית בו אני גדלתי נקרא פשוט צ'יפסר, זה הזמן לשלוף אותו מהארון בוא הוא מתחבא ולנגב ממנו את האבק. אחרת, לכו על סיר או מחבת.

הפעולה המיותרת של זריית פפריקה מעושנת טרום הטיגון. לא מרגישים את הטעם, אז אין מה לטרוח.

בעניין השמן, טיגנתי את הצ'יפסים בשמן קוקוס. זה הורגש קלות בטעם אך לא הפריע כלל, לפחות לא בעיני ובעיני יתרת הטועמים (נעה, הבן שלה וכל הילדים שלי. ואני, כמובן). אפשר לטגן בשומן בקר, זה מסריח ברמות קשות אבל טעים ובריא. ואם אתם מטגנים בשמן צמחי רגיל, פשוט אל תגלו לי, מה שאני לא יודעת לא מזיק לי.

מייבשים היטב במגבות נייר

הכנתי שני סוגי צ'יפס: בחומץ ובמלח, ובטעם מעושן. להכנת הצ'יפס בחומץ, יש להשרותו בחומץ לכל זמן בין חצי שעה לחמש-שש שעות, וככל שהזמן ארוך יותר, כך הצ'יפס יהיה חמוץ יותר.  אני השריתי לשעתיים, והוא יצא בהחלט חמצמץ, אבל הייתי עומדת בכפל זמן, נדמה לי. השתמשתי בחומץ טבעי רגיל ופשוט. מי שאוהבת, יכולה להמיר חלק ממנו בחומץ בלסמי.

היטב! צ'יפס רטוב אומר שמן משפריץ.

הצ'יפס המעושן קיבל את טעמו מהתבלין הגאוני המכונה פפריקה מעושנת. התלבטתי אם לתבל בפפיקה לפני או אחרי הטיגון. תיבלתי לפני, וזו היתה טעות, כי הטעם הולך לאיבוד בטיגון. אז תיבלתי שוב אחרי. אני מזמינה אתכם לתבל רק אחרי.

הצ'יפס דורש חיתוך דקיק  – אפשר להשתמש במנדולינה, מעבד מזון או בסכין והרבה סבלנות, העיקר שיהיה דק. אני השתמשתי במנדולינה.

אם אתם מוצאים תפוחי אדמה שכתוב עליהם שהם מיועדים לטיגון – יש להם קליפה אדומה בדרך כלל – לכו על זה. אם לא, שימו מבטחכם בעובדה שמה שחתוך ממש דק ומטוגן בשמן עמוק, כמעט תמיד יהפוך לפריך.

חטיף צ'יפס ביתי בטעם חומץ ומלח – 2-4 מנות (או מנה אחת, במקרה שלי)

2 תפוחי אדמה גדולים

בערך 2 כוסות חומץ, אולי יותר (כדי כיסוי הצ'יפס)

מלח לפי הטעם

שמן לטיגון

1. קולפים את התפודים ופורסים דק מאוד.
2. מניחים בקערה ומכסים בחומץ.
3. משהים במקרר לשעתיים או יותר.
4. מסננים את התפודים, ומייבשים במגבות מטבח או מגבות נייר, לספיחת עודפי חומץ.
5. מחממים שמן לטיגון עמוק בסיר או במחבת.
6. מפזרים על פני השמן את פרוסות התפודים, שלא ידבקו זה לזה – זהירות, כי השמן מתיז.
7. מטגנים עד שמזהיב היטב, ומוציאים בעזרת כף מחוררת אל נייר סופג. ממליחים.
8. חוזרים על הפעולה עד שנגמרות פרוסות הצ'יפס.
9. משתדלים לא לחסל את הכל תוך כדי הטיגון (האמינו לי, זה לא קל).

חטיף צ'יפס בטעם מעושן – 2-4 מנות

2 תפוחי אדמה גדולים

פפריקה מעושנת

מלח

1. קולפים את התפודים ופורסים דק מאוד.
2. מפזרים על פני השמן את פרוסות התפודים, שלא ידבקו זה לזה – זהירות, כי השמן מתיז.
3. מטגנים עד שמזהיב היטב, ומוציאים בעזרת כף מחוררת אל נייר סופג.
4. זורים פפריקה מעושנת ומלח בכמויות נדיבות על פרוסות הצ'יפס מיד אחרי הוצאתן מהמחבת.
5. חוזרים על הפעולה עד שנגמרות פרוסות הצ'יפס.
6. מחביאים מבני בית טורדניים (בבטן!).