סלט הכרובית של גלית

30 באפריל 2011 8:51 pm / 1 Comment /
בחופשת הפסח, ביקרנו בגליל את חברינו גלית ואמיר. ספגנו לתוכנו מנה הגונה של טבע ושקט, שחררנו את הילדים להרפתקאות בחצר (שהיא בעצם די ג'ונגל), וטיילנו בוואדי יחיעם, אחד המקומות היותר יפים שביקרנו בהם לאחרונה.
כשחזרנו מהטיול, עייפים ורעבים, והתחלנו להכין ולחמם דברים לארוחה, הוציאה גלית מהמקרר קערה מכוסה תמימה למראה. מתוקף היותי גרגרנית ידועה, מיהרתי לפתוח אותה, שליתי ממנה בשלוש אצבעות פרח כרובית, והשלכתי לפה. מיד נמלא החיך שלי בשלל טעמים ותחושות: הכרובית רכה-פריכה, שמנוניות של שמן זית, חמצמצות רעננה של לימון וקליפת לימון וחרדל, וגרגרי חרדל מתפצפצים בפה.
מיד הבנתי, שכולם מוזמנים לאכול להם חומוס משובח מכפר יאסין, צלי עוף שחום משולחן הסדר, ותפודים אפויים מאותו השולחן, כל עוד הם ישאירו לי את הקערה הזאת (עם קצת מלפפונים בלאדי ולבנה טמרה סמיכה) ואוכל לקרוא לה ארוחת הצהריים שלי.
(וזה אכן מה שקרה, בייחוד כי החזקתי את הקערה קרוב אליי, וגמרתי את מחציתה עוד בטרם החלה הארוחה).
כמובן שלקחתי את המתכון, ושכבר הכנתי אותו. נדיר מאוד שאני מכינה משהו בדיוק לפי המתכון, וכמובן שתוך כדי הכנה התרוצצו במוחי שלל אפשרויות לתוספות ושינויים. פטרוזיליה וצלפים, גבינת קשקבל או פטה וזיתים, הכל יילך שם מצוין. אבל אני רציתי לשחזר את הטעם המדויק שמילא את פי כשהסבתי ליד השולחן בכליל, ונמנעתי בגבורה מלהוסיף דבר.
 סלט הכרובית של גלית*

 המתכון דורש אפייה בתנור של כרובית עם שיני שום שלמות. אצלי, הכרובית היתה מוכנה תוך חצי שעה, ולשינים היה עוד טעם שומי קצת חזק מדי, ולכן דליתי אותן מהתבנית והחזרתי לעוד חצי שעה בתנור. אתם מוזמנים לחתוך את הכרובית יותר גדול או להפריד אותה משיני השום מלכתחילה. ואולי אתם בכלל אוהבים שיני שום אפויות למחצה, ואז חייכם קלים ומצוינים.
 1 כרובית בינונית, מפורקת לפרחים בגודל נוח לאכילה
1 ראש שום, ששיניו מפורקות וקלופות
30 מ"ל (2 כפות) שמן זית
לרוטב:
60 מ"ל (4 כפות) שמן זית
מיץ וקליפה מלימון אחד עסיסי
2 כפיות חרדל גרגרים (הגרגרים חשובים)
2 שיני שום אפויות וקצוצות(שתיקחו מהתבנית, כמובן)
מלח ופלפל לפי הטעם
1. מניחים בקערה גדולה, בשקית או בסיר, את פרחי הכרובית, שיני השום ושמן הזית. מכסים את הקערה בצלחת או את הסיר במכסה, ומנערים היטב, כדי שהשמן יצפה את הכל. מעבירים לתבנית מצופה בנייר אפיה, שתכיל את כל הפרחים בשכבה אחת. אם רוצים, מפרידים את שיני השום לקצה אחד של התבנית או לתבנית אחרת.
2. אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני כחצי שעה, עד שהפרחים מזהיבים מעט ומתרככים מעט, אבל עדיין נשארים קצת פריכים. מצננים לטמפרטורת החדר. אם אתם אוהבים את הכרובית שלכם מסמורטטת, כסו את התבנית ואפו עד לרמת הרכות החביבה עליכם.
3. מכינים את הרוטב: מנערים בתוך צנצנת את כל המרכיבים. אפשרות נוספת: אם אתם אוהבים רוטב קרמי, תוכלו לטחון את כל המרכיבים בבלנדר מוט, לתערובת אמולסית דמוית מיונז.
4. מעבירים את הכרובית והשום האפוי לקערה, מוסיפים את הרוטב ומלח ופלפל לפי הטעם, ומערבבים.
(ומברכים את מזלי הטוב שיש לי חברות כאלה, שהן גם מבשלות, וגם כותבות ספרי ילדים).
*גלית מבקשת להצהיר, שהמתכון הוא מחברה של חברה, ששמה איילת להב. תודה איילת!
Posted in: ארוחה קלה, טבעוני, ירקות, סלטים / Tagged: ,

מרק מיסו זריז

26 באפריל 2011 5:00 pm / 5 Comments /
אני די בטוחה שחופשת הפסח הזו היא העמוסה ביותר שהיתה לנו אי פעם. דילגנו מהדרום לצפון למרכז, התארחנו ואירחנו, והיה מאוד כיף.
במוצאי החג חזרנו הביתה ממפגש על-האש עם חברים, ולפתע קפצה עלינו העייפות של כל ההתרוצצויות הללו. עייפות של סוף החג, שמכיוון שהיה ארוך כל-כך, משולה לעייפות של ארבעה מוצאי שבת לפחות.
 
רענן חימם לעצמו שאריות של מרק העוף-עם-קניידלך האגדי של אמא שלו, ומיד הבנתי שזה בדיוק מה שיציל אותי עכשיו: מרק. אבל הוא אכל את הקערה האחרונה, וגם אם היו לי המצרכים, לא הייתי מבשלת מרק עוף. הייתי זקוקה לסיפוקים מידיים.
בדיוק בשביל זה המציאו  היפנים את משחת המיסו: מדובר במשחה (יש בהירה ויש כהה, הן מכונות מיסו לבן ומיסו אדום/חום, טעמה של הבהירה עדין יותר) שנוצרה מהתססה של פולי סויה ודגנים. יש לה טעם חזק ומלוח, והיא אידאלית להכנת ציר מרק כשממהרים, וזה בדיוק היה המקרה.
סקירה זריזה של תכולת המקרר והמזווה אחרי מצרכים שיהלמו מרק זריז, הניבה גזרים, פטריות מיובשות וטריות, שום ובצל.
חצי שעה לאחר מכן, בירכתי את גאונותה של האומה היפנית, והתיישבתי לאכול קערה מהבילה של מרק.
 
מרק מיסו זריז
השתמשתי בשלוש כפות די גדושות של משחת מיסו כהה, על משהו כמו חמש כוסות מים (1200 מ"ל מים), והילדים שלי, חובבים לא קטנים של טעמים חזקים, העוו את פניהם ואמרו איכס. לי היה טעים, אבל אולי תעדיפו להתחיל בכמות קטנה יותר ולהמשיך משם.
שקלתי ברצינות לרדת לגינה (שלוש קומות על עמודים בלי מעלית) ולקטוף כמה עלי בזיליקום, שהיו ללא ספק משדרגים את הטעם, אבל החלטתי שזו תהיה טרחה נוראית. אם יש לכם כמה עלים של בזיליקום, פטרוזילה או כוסברה, במקרר, באדנית או בגינה, תוכלו להוסיף כמה ענפים למרק ולסלקם בתום הבישול, או לקצוץ אותם פנימה כשהוא כבר מוכן.
המרק הזה הוא די מודולרי. אפשר להחליף את הבצל, הפטריות והגזר בכל ירק שיש לכם בבית. אני חיפשתי מרק די דליל ומהיר הכנה. אם הילדים שלי היו מסכימים לאכול ממנו, הייתי מכינה גם אטריות אורז, ויוצקת עליהן את המרק, ויוצרת ארוחת ערב זריזה בקערית אחת.
1 בצל, חתוך לשניים ופרוס דק
2 גזרים, פרוסים לפרוסות דקות
2 שיני שום, קצוצות
2-3 כפות משחת מיסו (התחילו בשתיים והמשיכו משם)
3 פטריות שיטאקי מיובשות (או פטריות מיובשות אחרות, ואם אין – לא נורא)
4 פטריות טריות, פרוסות דק
2 כפות שמן זית או אחר
(טעמה של משחת המיסו מתובל כל-כך, שלא מצאתי צורך לתבל במלח או בפלפל, אתם מוזמנים להוסיף על-פי הצורך).
1. מחממים את השמן בסיר, מוסיפים את הגזרים והבצל, ומאדים חמש דקות. מוסיפים את השום, ומאדים עוד 2-3 דקות.
2. מוסיפים את משחת המיסו, ומטגנים אותה דקה נוספת.
3. מוסיפים את המים והפטריות המיובשות, ומביאים לרתיחה.
4. מבשלים על אש קטנה כרבע שעה, עד שהירקות מתרככים.
5. משליכים פנימה את הפטריות הטריות, ומבשלים חמש דקות נוספות.
6. טועמים, ומוסיפים משחת מיסו אם צריך.
7. נושאים תפילת הודיה קצרה לעם היפני, ואוכלים.
Posted in: ארוחה קלה, טבעוני, מרקים / Tagged:

קינואה צבעונית עם עדשים שחורות

13 באפריל 2011 11:53 pm / 4 Comments /

אלא אם כן מדובר בקינואה עם פטריות וטופו, יש לי נטיה לרצות להוסיף עגבניות, עשבי תיבול קצוצים, המון שמן זית ומיץ לימון לכל תבשיל קינואה, ולהפוך אותו לסלט (האמת שזה תקף לחלק לא מבוטל מהדגנים והקטניות).

הקינואה הזו טובה כתוספת או כמנה מרכזית בארוחה קלה, והכי כיף יהיה לכם ביום למחרת, כשתוציאו את השאריות הקרות מהמקרר, תקצצו פנימה עגבניה עסיסית (אפשר גם להגזים עם קוביות של גבינת פטה וחופן זרעי חמניה קלויים במחבת), תזלפו שמן זית ומיץ לימון, והאביב מייד יפשה בכל איבריכם, גם כי היא (המנה) תחייך אליכם מהצלחת בהמון צבעים.

קינואה צבעונית עם עדשים שחורות, פלפלים אדומים וכוסברה

1 כוס קינואה לבנה (לפני בישול), מבושלת*
1/2 כוס קינואה אדומה (לפני בישול), מבושלת*
1/2 כוס עדשים שחורות (לפני בישול), מבושלות**
2 פלפלים אדומים, חתוכים לקוביות די קטנות
1 בצל קטן, קצוץ
1 צרור כוסברה קצוצה
קליפה מחצי לימון
מעט מיץ לימון
4 כפות שמן זית
1 כף רוטב סויה
מלח ופלפל
1. מחממים 2 כפות שמן זית במחבת גדולה או בסיר סוטז, מוסיפים את הבצל והפלפלים, ומקפיצים עד שהם מתרככים ומתחילים להזהיב.
2. מוסיפים את שני סוגי הקינואה והעדשים, ומערבבים (אם הם כבר התקררו, זו ההזדמנות שלכם לחמם את התבשיל). מכבים את האש.
3. אחרי שהכל חם, מוסיפים את הכוסברה הקצוצה, הקליפה ומיץ הלימון, שמן הזית הנותר ורוטב הסויה, מערבבים בעדינות.
4. ממליחים ומפלפלים לפי הטעם. מגישים מיד (סתם, תמיד רציתי לכתוב את זה. טעים גם בטמפרטורת החדר וגם קר מהמקרר).
*בישול הקינואה:
אני שמה כוס ושליש מים וחצי כפית מלח על כל כוס קינואה. מתחילה את הבישול בטיגון קצר של גרגרי הקינואה בשמן זית, עד שהם מצופים בשמן וצבעם משתנה מעט, מוסיפה מים ומלח, ומביאה לרתיחה. מנמיכה אש, ובודקת כעבור עשר דקות. לעתים הקינואה כבר מוכנה, לעיתים זקוקה לעוד חמש-עשר דקות, ולעתים היא אפילו זקוקה לעוד רבע כוס מים.
**בישול העדשים:
אפשר להשרות את העדשים לשעה עד לילה במים, אבל ממש לא חובה.  פשוט מניחים בסיר, עם כמות נדיבה של מים, ומבשלים עד שרך, כחצי שעה (בהתאם לטריות העדשים, לפעמים יותר ולפעמים פחות).
Posted in: ארוחה קלה, טבעוני, תוספת / Tagged: , ,

מרק גריסים וירקות

11 באפריל 2011 5:12 pm / 2 Comments /

אני מתה על מרק גריסים, וכמעט ולא מכינה, כי רענן לא אוהב גריסים, אצל הילדים חלק לא אוכלים גריסים, חלק לא אוכלים חלק מהירקות, חלק לא אוכלים אף אחד מהירקות – רק מלחשוב על זה נהיה לי כאב ראש ואני מכינה מרק עוף או עדשים או משהו אחר שנמצא בקונצנזוס המרקים המשפחתי.

מרק גריסים

תמר הולכת שלוש פעמים בשבוע לגן הורים (שזה אומר שההורים הם הגננים והבית הוא הגן), ולא מזמן כשהפקדתי אותה באחד הבתים באחד הימים, מילא ריח של מרק גריסים את כל הבית, ולמרבית הצער, אני לא הייתי שם כדי לאסוף אותה ולטעום ממנו בסוף היום.

בשבוע שאחרי הגן התארח אצלנו, והחלטתי שזה יהיה זמן טוב להכין אחד בעצמי, ככה אוכל להיות בטוחה שלא אהיה הלקוחה היחידה שלו. הגן הוא טבעוני, ולכן, במקום לזרוק למרק כמה כנפיים או להשתמש בבסיס של ציר עוף, השתמשתי ברוטב סויה, במשחת מיסו ובאצות היז'יקי כדי לתת לו טעם. אם היו לי כמה פטריות מיובשות, הייתי עושה בהן שימוש ללא היסוס, אבל לא היו.

מרק גריסים

מרק גריסים וירקות

1 כוס גריסים (160 ג' בערך)
1 בצל קצוץ
1 סלסלה פטריות פרוסות
2 גזרים גדולים, מקורצפים ופרוסים
1 תפו"א בינוני, קלוף וחתוך לקוביות
1 חופן קטן אצות היז'יקי (לא חובה)
1 צרור שמיר
לתיבול:
4 כפות רוטב סויה
1 כף משחת מיסו (אפשר להחליף בעוד רוטב סויה)
2 ליטר מים
2 כפות שמן זית
מלח ופלפל
1. מחממים את שמן הזית בסיר, ומאדים בו את הבצל עד שקיפות.
2. מוסיפים את הפטריות, ומטגנים עד שהן מבהיקות ומשנות את צבען.
3. מוסיפים את הגזרים, ומטגנים עוד דקה.
4. מוסיפים את  שאר החומרים, פרט לחומרי התיבול, מביאים לרתיחה, ומבשלים כשעה, או עד שהכל מתרכך.
5. עכשיו מוסיפים את התיבול. מתחילים משתי כפות רוטב סויה, מערבבים, מחכים דקה וטועמים. מוסיפים עוד בהתאם לצורך. אני אישה של טעמים חזקים, בדרך כלל.
6. מוציאים את צרור השמיר ומשליכים (לקומפוסט! הוריי!)
לגריסים יש נטיה להמשיך לבלוע את המים של המרק עד אינסוף, אז אל תופתעו אם ביום שאחרי תגלו שמרקכם הפך לנזיד. אפשר לאכול אותו ככה, או להוסיף עוד נוזלים ותבלינים.
Posted in: ארוחה קלה, טבעוני, ירקות, מרקים / Tagged: , , ,

פריטטת קישואים ושמיר

3 באפריל 2011 9:59 pm / 1 Comment /

פריטטת קישואים ושמיר


פעם לא מתתי על חביתות. כלומר, זה היה בסדר לפעמים, אבל לא איזו משאת נפש קולינרית.
אחרי הלידה השניה שלי, התאהבתי בביצים. ואז מצאתי את המתכון של חיים כהן לביצה מקושקשת (עם הרבה חמאה, ומקרקרת מהמחבת), והבנתי איך להפוך את המאכל השגרתי הזה למעדן (מקרקר, כאמור).
בבית הוריי קוראים לפריטטה טורטיה (למעשה, טורטישה, כי אמא שלי ארגנטינאית), ומכניסים לתוכה את כל השאריות שיש במקרר. מדובר למעשה בחביתה משוכללת, או בפשטידה במחבת,  שתקבל באהבה את כל השאריות מהמקרר שלכם. את הבסיס למתכון הזה מצאתי בספר הצמחוני של "על השולחן", ושם הם הולכים על השם האיטלקי דווקא.
על הבסיס הזה אפשר לשחק עד אינסוף כמעט: במקום הקישואים אפשר לשים בטטות, גזר, תפודים או כל ירק אחר שממתין לכם במקרר, את השמיר ניתן להשמיט או להמיר בפטרוזיליה או בכל עשב תיבול שעושה לכם את זה, את הקוטג' ניתן להמיר בחלב, יוגורט או שמנת, או בכלל לוותר. גבינה קשה מגוררת תשמח מאוד את הפריטטה ואתכם. משמש כיופי של ארוחת בוקר מושקעת או ארוחת ערב זריזה, עם סלט קטן וטחינה ירוקה וקצת נוזלית כרוטב.
פריטטת קישואים ושמיר – מבוסס על מתכון מהספר "המטבח הצמחוני" של על השולחן
4-6 מנות
6 ביצים
3 קישואים בינוניים ונאים, פרוסים דק
1 בצל קטן קצוץ
2 כף שמיר קצוץ (בערך שמינית מצרור נאה של חורף)
2 כפות קוטג', או רבע כוס חלב
10 עגבניות שרי חצויות
2 כפות שמן זית
מלח, פלפל, אגוז מוסקט
1. טורפים בקערה את הביצים, השמיר והקוטג'. מתבלים.
2. מחממים את השמן במחבת שיכולה להיכנס לתנור, ומטגנים בה את הבצל והקישואים עד שהם מזהיבים וקישואים מתמרטטים קצת. מתבלים.
3. יוצקים את תערובת הביצים למחבת, ומבשלים בלי לגעת שלוש דקות.
4. מסדרים מלמעלה את העגבניות החצויות, הצד החתוך כלפי מעלה.
5. מעבירים לתנור שחומם מראש לחום בינוני, ואופים כ-20 דקות, עד שהכל מתייצב ומזהיב.
6. חותכים בזהירות ומגישים מיד.
שאריות נשמרות היטב במקרר.
Posted in: ארוחה קלה, ארוחת בוקר, ביצים, ירקות / Tagged: , , , , , ,

קרקרים עם שומשום בשני צבעים

13 בנובמבר 2008 4:04 pm / 4 Comments /
קרקרים עם שומשום בשני צבעים
קרקרים זה לא באמת בריא ודל קלוריות. אני מקווה שאני לא מחדשת לאף אחד כשאני כותבת את זה. כשהייתי צעירה (יותר), סיפרתי על עצמי שאני אוהבת אוכל בריא כי אהבתי קרקרים. מבט קצר אל רשימת המרכיבים של הקרקר המצוי, מגלה לרוב תערובת של קמח לבן, שומן צמחי מוקשה חלקית או לא ושלל חומרי טעם וריח ומעכבי חמצון.
אני מתה על קרקרים, ושמחתי מאוד למצוא את המתכון הזה בספר הבריא של על השולחן. לא בטוחה כמה הוא בריא כשלעצמו, אבל הוא ללא ספק עדיף עשרות מונים על פני קרקר קנוי, ולוקח בדיוק עשר דקות להכין אותו.
המתכון המקורי כולל תערובת של קמח מלא וקמח שיפון. אני הכנתי אותו בגרסתו המקורית, בגרסת קמח כוסמין ובגרסת קמח מלא, ושתי האחרונות עדיפות בעיני בהרבה על הראשונה.
אפשר להמיר חלק מזרעי השומשום בגרעיני חמניה, פשתן, דלעת או קצח.
התבלינים, פרט למלח, הם רשות בלבד. אני אוהבת קרקרים מתובלים, אבל אפשר בהחלט לשים רק חלק או לוותר בכלל.
מרדדים את הבצק לצורה אמורפית על נייר אפייה, ומניחים על תבניות של התנור. אם יש לכם רק תבנית גדולה אחת, אפשר לחתוך את הבצק ולחלק ליותר תבניות, או לאפות בכל פעם יריעה אחת של בצק. דקיקות הבצק תורמת לפריכותו, ואם התעצלתם והכנתם רק שתי תבניות, תנו להן עוד כעשר דקות אפיה (אני יודעת כי גם אני, כמובן, התעצלתי בעבר).
קרקרים עם שומשום בשני צבעים – מבוסס על מתכון מ"המטבח הבריא" של על השולחן
280 ג' קמח מלא  (שתי כוסות)(אפשר להמיר חצי מהכמות או הכל בקמח לבן, אבל ממש לא צריך)
60 מ"ל (רבע כוס) שמן זית
60 מ"ל (רבע כוס) מים
1 כוס שומשום מעורב (שחור ולבן, אפשר גם רק לבן, פחות צבעוני, אבל לא פוגם בטעם)
1.5 כפיות מלח
1/2 כפית כוסברה טחונה
1/2 כפית כמון טחון
1/2 כפית פפריקה מתוקה
1. מניחים בקערה את כל החומרים, ומערבבים לבצק אחיד. אני מתחיהל בכף וממשיכה בידיים.
2. מחלקים את הבצק לשלושה חלקים שווים, ומרדדים כל חלק על נייר אפייה לעלה דק, בעובי כשלושה מ"מ.
3. מניחים את התבניות בתנור שחומם מראש ל180 מעלות, ואופים כעשרים דקות, עד שהמאפה מתייבש ומזהיב.
4. מוציאים מהתנור, וחותכים מיד לריבועים, בעזרת גלגלת של פיצה או סכין. הקרקרים מתקשים כשהם מתקררים, ואז קשה לחתוך אותם.
נשמר בקופסא אטומה, אני מניחה שלפחות שבוע, לא החזיק אצלי מעמד יותר מזה.
Posted in: טבעוני, מאפים, נשנוש / Tagged: , ,