יין? מה לי וליין? ההבנה שלי ביין מסתכמת בזה: הוא טעים לי. כלומר, כשהוא טעים. פעם נהגתי לומר שיין טוב מתבזבז עליי, אבל עם השנים למדתי להעריך ולזהות את טעמו של יין איכותי. עדיין לא למדתי שום דבר על עפיצות, פירותיות, עשבוניות ושלל מונחים הקשורים ביין.
בשבוע שעבר, הוזמנתי לטעימת יינות של יקב רמת הגולן. הובטח לי שאני לא צריכה להבין כלום ביין, ואכן, אפשר להשתכר גם בלי להבין כלום ביין. את זה אפילו ידעתי קודם.
היינות שטעמנו היו כולם קלילים ובעלי מחיר נגיש, ואין ספק שקלילות יכולה לעשות רק טוב לשולחן החג.
אספר לכם על שלושת הפייבוריטים שלי, ואצמיד אותם למנות שאפשר למצוא כאן בבלוג.
היין הראשון הוא גמלא סוביניון בלאן 2013 (התאריך, אם תהיתם, מתייחס למועד הבציר). זהו יין לבן ויבש, קל, נעים ורענן. אפשר להגיש אותו לצד המנות הראשונות, למשל עם סלט עגבניות וסלרי.
או סלט גזר וכוסברה.
היין השני הוא גולת הכותרת של יקב רמת הגולן: ירדן מרלו 2009.
כשטועמים אותו, מרגישים שהוא מתוחכם יותר, ואכן זהו יין שהתיישן שנה וחצי בחביות לפני שיצא לאוויר העולם, ואם תחזיקו אותו בבקבוק סגור ובתנאים הנכונים, בחג הבא הוא רק ישתפר. אבל הוא ממש טעים כבר עכשיו. היין הזה ישתדך היטב עם המנה הבשרית העיקרית בשולחן החג.
אולי צלי בקר בעגבניות ויין? פשוט אך אצילי.
או שמא צלי בקר בתימין ובדבש? אם אתם חובבי מתקתקות.
הירדן מרלו הוא אולי גולת הכותרת של היקב, אך גולת הכותרת הפרטית שלי מערב הטעימות, היה ללא ספק הר חרמון אינדיגו 2013.
הגוון שלו הוא באמת יותר סגלגל, ומכאן שמו. הוא היה לי ממש, אבל ממש טעים, וגם הוא ישמח להילגם לצד מנה בשרית.
מה דעתכם על רוסטביף שייטל?
קראתי לו רוסטביף של אמצע השבוע, אבל אני מבטיחה לכם שהוא מחזיק בכבוד את שולחן החג, ואני ממש מדמיינת את כוס החרמון אינדיגו שתעזור לו להחליק בגרון. קחו אותו אתכם גם אם תצאו לעשות ברביקיו באחד מימי החג, ואני מבטיחה לכם שטעמה של כל מנה תשתפר, ושהמצב באופן כללי ישתפר אחרי כוס או שתיים מהסגול-אדום הזה.
ואל תגלו לאף אחד, אבל אין זה מן הנמנע שאני הכי אהנה מכל היינות הללו לצד מנה נאה של אגוזים מתובלים.
תגובות אחרונות