אפתח ואומר שלקראת הפוסט הזה גאה בי פרץ של גאונות, ופניתי לשכנתי, הצלמת הנהדרת נעה קדמי, כדי שתצלם את התמונות. והיא נעתרה!

וכך, היום לא תיאלצו לעקם את אפכם נוכח כישורי הצילום הירודים שלי, אלא לקרוא קריאות התפעלות נוכח כישורי הצילום המופלאים שלה.

ולענייננו: עדשים. אני ממש אוהבת עדשים. לכל צבע, יש את דקות הטעם שלו. הכתומות מתפרקות בבישול. הצהובות מתפרקות, אבל קצת פחות, ויש להן מתקתקות אגוזית כלשהי. הירוקות קצת משעממות, ועדיין טעימות. החומות פשוטות וטעימות. השחורות טעימות ויפהפיות, ומקשטות כל מנה בצבען השחור והעז.

אני הכנתי את המרק הזה עם עדשים חומות, אבל אני חושבת שעדשים מכל צבע, ואפילו קטניות אחרות כמו שעועית או חומוס, יעבדו פה מצוין (אבל שעועית וחומוס זקוקים ליותר זמן בישול). עדשים כתומות או צהובות, תתפוררנה בחלקן אל תוך המרק והוא יהיה סמיך יותר.

בשילוב מנצח של עצלות ורצון להכניס ירקות לפי ילדי במרמה, השלכתי את הירקות בחתיכות גדולות למכל מעבד המזון עם להב הפלדה, וקצצתי בפולסים לפירורים גסים. אפשרות נוספת, היא לגרר אותם במגררת (של מעבד המזון, כמובן, לא ביד, השתגעתם?). היתרונות של זה: לא צריך לטגן את הבצל בנפרד, הכל מוכן יותר מהר, המרק מקבל מרקם מגניב – מצד אחד הוא עשיר במרקמו, ומצד שני, הוא לא קרמי (הילדים שלי מעדיפים מרקים לא-קרמיים).

טיפול בעדשים: מאז שקראתי על החשיבות של השרית קטניות, אני משתדלת מאוד להשרות אותן לפחות ללילה, במים עם מעט חומץ. אני שוטפת אותן במים זורמים לפני תחילת הבישול. אם יש לי זמן, אני משרה יותר, ואם יש לי עוד זמן, אני נותנת לעדשים לעמוד מכוסות לילה קצת לחות, לעתים קרובות הן מתחילות לנבוט ככה . לפעמים, כמבון, אני רוצה מרק עדשים עכשיו, ופשוט מכינה אותו.

מרק עדשים חומות וירקות

300 ג' עדשים חומות

2 בצלים

2 גזרים

2 קולורבי

חצי צרור כוסברה

1 כפית כמון

חצי כפית כורכום

1-2 כפיות חוויאג' למרק

1 כפית קארי מסאלה (נותן חריפות מסוימת, אם אתם נרתעים ממנה, כדאי להימנע. אפשר להוסיף כפית גאראם מסאלה במקום, או כמון או חוויאג', או סתם להימנע)

1.5 ליטר מים

מלח ופלפל

להגשה: כוסברה קצוצה, פלחי לימון.

קוצצים את כל הירקות במעבד מזון (או חותכים לקוביות קטנות).

מניחים בסיר גדול את כל הירקות, העדשים, הכוסברה והמים, ומביאים לרתיחה.

מנמיכים את האש, ומבשלים עד שהכל מתרכך, בערך חצי שעה.

מתבלים בכל התבלינים המצוינים מעלה, מערבבים וטועמים. מתקנים תיבול אם צריך. מוציאים את צרור הכוסברה.

בהגשה, אני אוהבת להוסיף למרק מעט מיץ לימון ולזרות מעליו כוסברה קצוצה. הילדים שלי נהנים מהלימון ומוותרים על הכוסברה.

בהתחשב בעובדה שנדמה לי שהקהל העיקרי שלי הוא אמהות, נראה לי קצת טיפשי לכתוב מתכון לשניצלים. מצד שני, תמיד נחמד ללמוד עוד טיפ שיהפוך את חזות העוף הללו ליותר פריכים, יותר עסיסיים, יותר טעימים בדרך כלשהי, או שיהפוך את העבודה ליותר יעילה.

החזות: כשאני קונה חזה עוף פרוס בסופר (שופרסל) הסמוך אלינו, אני מקבלת בדרך כלל חתיכות עבות מדי לטעמי, ואני חותכת אותן באמצעיתן ליצירת שני נתחים דקים יותר (ולכן אני ממש משתדלת לרכוש אותם במקום אחר), למרות שאין לי בכלל אג'נדה של שניצל דק כנייר. (למען הסר ספק, אני קונה חזה עוף ולא חזה הודו, ובכלל הודו ואני לא חברים).

פעם הייתי משרה אותם, לחצי שעה עד לילה, במשרת מה-שיש-בבית (אני חושבת שרוטב סויה, יין לבן וחרדל היו מרכיבי בסיס במשרה). היום אני כבר לא טורחת. יש טענה, שאומרת שאם משרים חזות עוף לחצי שעה בתמיסה של מי מלח, הם הופכים לעסיסיים בהרבה לאחר הצלייה/בישול. ניסיתי את זה ולא התרשמתי, אבל יש אנשים שנשבעים בזה. הנה פירוט של השיטה, למי שרוצה לנסות.

הפירורים: ככלל, אני מכינה לבד. יש כמה אפשרויות: הראשונה, למשקיענים, כוללת הכנה של לחם (אני מכינה לחם שטוח מחצי ק"ג קמח, כף שמרים, כפית מלח, כפית סוכר וחצי ליטר מים, מערבבת בכף, משהה שעה, ואופה בחום גבוה), חיתוכו לקוביות גסות, אותן יש להכניס בתורות למעבד מזון, ולטחון לפירורים.

השניה, היא לרכוש במכולת הסמוכה למקום מגוריכם, כיכר לא פרוסה של לחם לבן או אחיד, ולטחון אותה כנ"ל. השלישית, היא לאסוף זנבות ושאריות של לחם במקפיא, ואותם לטחון.

אני משתמשת לסירוגין בכל השיטות הללו.

היתרון של פירורים שמכינים לבד, אפילו אם מדובר בלחם שקניתם וטחנתם, הוא להימנע משלל חומרים משמרים, שמן וחומרים מונעי התגיישות שיש לרוב בפירורי הלחם הקנויים. התוצאה הביתית מניבה פירורי לחם עבים, שיוצרים מעטה פריך ומענג על השניצל.

אפשר, כמובן, לרכוש את הפירורים. אחרי שהתרגלנו לפירורים ביתיים עבים, הזדמן לי פעם אחת לרכוש את הפירורים הדקים הסטנדרטיים, והתוצאה היתה מעטה יותר דק ופחות פריך. עדיין טעים, אבל קצת מאכזב. לכן, אם אתם רוכשים את פירורי הלחם שלכם, אני ממליצה בחום על פירורים מהזן העבה. יש את אלה שנקראים פנקו, פירורי לחם יפניים, הם מצויינים. יש גם פירורים עבים שאינם מתקראים פנקו, ולכן הם עולים שליש מחיר, וטעימים באותה המידה.

הקערות: אני מהאסכולה שדוגלת בטבילה בקמח, בביצה, ואז בפירורים. למה קמח? ישאלו מי שאינם טובלים בקמח. ובכן, הסיבה היא כפולה: האחת, הקמח מייבש היטב את נתח החזה הלח, מה שמאפשר לו להתכסות היטב בביצה הבלולה, מה שמאפשר לו בהמשך להתכסות היטב בפירורי לחם ולהיות פריך וזהוב. השניה, היא שמדובר בעוד שכבה שיש לה פוטנציאל להוסיף פריכות. אני לא בטוחה שזה נכון, ומעולם לא טיגנתי שניצל ללא ציפוי קמח כדי להשוות.

(שימו לב: כאן הסכין של מעבד המזון נשבר לי, והפירורים יצאו גסים מדי. אחר כך טחנתי אותם שוב. אל תתפלאו אם הפירורים שלכם ייצאו דקים יותר).

תיבול: אני נוהגת להוסיף מעט תבלינים לקערת הקמח ולקערת הפירורים. על כל כוס, כפית כמון, כפית פפריקה מתוקה, מלח ופלפל. לפעמים אני מוסיפה גם אבקת שום וכוסברה טחונה. לביצה אני מוסיפה רק מלח.

ההכנה: ראשית, הוציאו את נתחי החזה מאריזתם, ובדקו אם יש צורך להסיר פיסות שומן, לחתוך לפיסות קטנות יותר (שיתאימו היטב לקערות הטבילה ואחר כך למחבת), או דקות יותר. סדרו את כולם בערימה.

הכינו קערות עם קמח, ביצה, ופירורי לחם. תבלו לפי הטעם. הכינו צלחת ריקה, שתקלוט את הכתיתות המצופות. עכשיו התחילו לעבוד: טבילה יסודית בקמח, אחריו בביצה, ואחריה בפירורי לחם.

לטיגון, אני ממליצה לעשות שימוש בשתי מחבתות. נכון, מדובר בבזבוז של יותר שמן וצריך לשטוף אחר כך את שתיהן, אבל זה כל כך הרבה יותר מהיר ויעיל, וכל כך הרבה פחות מייגע. מי שמתכנן להכין שניצלים גם להקפאה, ולטגן, כמוני, שני ק"ג שניצלים, שלא יעלה בדעתו לעבוד עם מחבת אחת.

למעשה, ההמלצה החמה ביותר שלי בנוגע להכנת שניצלים, היא לעשות את זה בשניים. בפעם הלפני-אחרונה שטיגנתי שניצלים, הבנים טבלו ואני טיגנתי בשתי מחבתות. בפעם הלפני-לפני אחרונה, אני טבלתי ורענן טיגן. זה אומר, שהטבילה והטיגון מסתיימים במקביל, כלומר, לוקח חצי מהזמן, וזה גם נעים לעבוד בשניים.

מבחינת השמן – מהו השמן המתאים ביותר לטיגון עמוק או חצי עמוק מבחינה בריאותית? זו שאלה ששאלתי רבות, אנשים רבים, ואף אתגרתי את גוגל. לא הגעתי למסקנות ברורות. אני מטגנת בשמן קנולה מזוכך, מתוך הנחה שבחום הגבוה של הטיגון, כל ערך תזונתי של השמן ממילא נעלם. מכיוון ששמן קנולה אין לנו תמיד בבית, ולעומת זאת, יש לנו תמיד ליטרים על גבי ליטרים של שמן זית (של פתורה), אם בדיוק אין שמן מזוכך, השניצלים מיטגנים בשמן זית כתית מעולה. לא הבחנתי בהבדל בטעם.

ההקפאה: יש המקפיאים שניצלים מצופים, אך לא מטוגנים. אני דווקא מקפיאה אותם לאחר הטיגון.כאשר השניצלים פושרים, מניחים בקופסאות, מפרידים בנייר אפייה שגוזרים לפיסות בגודל שמתאים לקופסא, ומקפיאים. להפשרה מתוכננת, מוציאים קופסא (או את כמות השניצלים הרצויה) למקרר למשך הלילה, ומחממים בטוסטר אובן (בשום פנים ואופן לא במיקרו). להפשרה מיידית, מעבירים לצלחת זכוכית ומפשירים במיקרו (אני פשוט מפעילה את המיקרו לדקה), ואז מעבירים לחימום בטוסטר אובן (אחרת השניצל לא יהיה פריך. מיקרו ופריכות לא חברים).

נראה לכם שצריך מתכון? טוב, שיהיה, מתכון. הכמויות במתכון הן לשלושה-ארבעה סועדים. ממליצה בחום לרבע כמויות ולהקפיא, או רק להכפיל כמויות, ולאכול מהם עוד יום-יומיים.

שניצלים

500 ג' חזה עוף מנוקה ופרוס

קמח (אפשר להתחיל בחצי כוס, מתובל בחצי כפית כמון, חצי כפית פפריקה, מלח ופלפל)

2 ביצים, טרופות ומתובלות במלח

פירורי לחם עבים   (כל כוס מתובלת בכפית כמון, כפית פפריקה מתוקה, מלח ופלפל)

שמן קנולה או שמן טיגון אחר

1. טובלים כל פרוסת חזה עוף בקמח, אחריו בביצה ואחריו בפירורי הלחם. עורמים על צלחת את הפרוסות הטבולות.
2. מחממים שמן לטיגון חצי-עמוק במחבת (אם מכפילים כמויות, כדאי להכפיל מחבתות).
3. כשהשמן חם מאוד, מניחים בתוכו בזהירות את השניצלים. מטגנים עד הזהבה משני הצדדים, ומוציאים לצלחת שמכוסה במגבת נייר, לספיגת עודפי השמן. מטגנים כך את כל השניצלים.

בדרך כלל, תוך כדי הטיגון, אני נוטלת שניץ לוהט, מורחת מעליו שכבה נאה של חרדל, ממליחה מעט, ואוכלת בעודי מטגנת. כשהילדים טובלים אותו, מי בקטשופ ומי במיונז, אני בדרך כלל כבר לא רעבה.

בתיאבון!

קציצת מאש עם תלתל שמנת חמוצה

כמו רוב האנשים שאני מכירה, הלקוחות שלי ממש אוהבים קציצות ולביבות. אני נוהגת לאפות אותן, מה שמאפשר לכולם להרגיש שהם דפקו את המערכת: כי מצד אחד זה נורא טעים, ומצד שני זה אפילו לא מטוגן.

הרבה זמן התחשק לי להכין קציצות מאש, ובאחד מימי שני מימשתי סוף סוף את התאווה הזו, ואפילו אני הופתעתי לטובה מטעמן של הקציצות. הן היו פריכות מבחוץ, רכות מבפנים, ומשמחות לבב באופן כללי.

ניסיתי אותן אפויות ומטוגנות, ובשני המקרים הן יצאו טעימות. במקרה של המטוגנות, יתכן שתצטרכו להוסיף מעט פירוי לחם, כדי למנוע מהקציצות להתפורר בתוך השמן הלוהט.

קציצות מאש וירקות (בערך 35 יחידות)

200 ג' (1 כוס) מאש (אם תשרו ללילה או אפילו לשעה, מה טוב, פולי המאש אצלי מיהרו להוציא נבט בהשרית לילה. אם לא הספקתם – לא נורא, הם מתבשלים מהר גם ללא השריה)

2 בצלים

2 קישואים

2 גזרים

2 ביצים

2 כפות פירורי לחם

1 צרור פטרוזיליה

2 כפות שמן זית

מלח ופלפל (בנדיבות)

חצי כפית כמון, חצי כפית כוסברה טחונה (אופציונאלי)

שמן זית להברשה

1. מבשלים את המאש בהרבה מים עד ריכוך. טוחנים מחצית מכמות המאש במעבד מזון, יחד עם הפטרוזיליה.
2. קוצצים את הירקות בפולסים במעבד מזון.
3. מערבבים בקערה את מחית המאש, פולי המאש, הירקות הקצוצים, הביצים, פירורי הלחם, השמן והתבלינים, לתערובת אחידה.
4. צרים קציצות (אם התערובת מעט נוזלית, לא מתרגשים, פשוט סוחטים קצת כל קציצה לפני שמניחים אותה. אם היא מאוד מאוד נוזלית, אפשר להוסיף פירורי לחם), ומניחים על נייר אפייה משומן היטב בשמן זית, שמונח על תבנית תנור, או תבנית גדולה אחרת.
5. מברישים כל קציצה בשמן זית, בנדיבות (תזכרו שזה במקום טיגון!). אם אין לכם מברשת במטבח, אפשר לטפטף מעט שמן זית בעזרת כפית על כל קציצה, ולמרוח אותו בעזרת האצבע.
6. מניחים את הקציצות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות, ואופים כ-40 דקות, עד שהקציצות נעשות זהובות ופריכות מבחוץ.

 מגישים חם או פושר, כדאי מאוד עם יוגורט/שמנת חמוצה/טחינה לימונית.

נ.ב. אני חושבת שמעבר לטרחה הכרוכה בצילום האוכל במקום לאוכלו, בהתחשב גם בקושי העקרוני שלי לאחוז מצלמה ביד (לתעד במקום לחיות), העובדה שאני צלמת איומה, ממש מרפה את ידי. אז אתם מוזמנים להעיר ברוך אם אתם חייבים, ולקחת בחשבון שאניע מעדיפה להעלות פוסטים עם תמונות לא משהו, מאשר להעלות פוסטים נטולי תמונות, או לא להעלות כלום. שבתשלום.